עץ יוסף על שיר השירים רבה ד:ז:א

ולא חגרין. שנאמר (שמות י"ט, יז) ויתיצבו בתחתית ההר:

ולא סומין. שנאמר (שם כ, טו) וכל העם רואים את הקולות:

ולא אלמין. שנאמר (שם יט, ח) ויענו כל העם:

ולא חרשין. שנאמר (שם כ"ד ז) נעשה ונשמע:

שממין. כמו שעממין, משוגעים שדעתם שומם ומבולבל, ועיין בבמדבר רבה ריש פ"ז, ופרשה י"ג סימן י' (ח):

חלוקי לב. שיהיו מסופקים בקבלת התורה:

כיון שחטאו בעגל. וכדאיתא בהדיא בבמדבר רבה שם:

א"ר חלבו כתיב ויהי כו'. הוא פירוש על פסוק כולך יפה רעיתי, וכן הוא בבמדבר רבה בהדיא:

ויהי המקריב ביום הראשון וגו'. וסיפיה דקרא וקרבנו וגו':

כאילו הקריבו כולם ביום ראשון וביום אחרון. פירוש לפיכך כתיב בכלם קרבנו ואפילו ביום האחרון כאילו הוא הקריב ראשונה וכולם אחריו, וביום ראשון כתיב וקרבנו כאילו כבר הקריבו כלם באותו היום:

ביום המשח. משמע שביום המשחו הקריבו כלם והלא לא הקריבו באותו יום רק נחשון מזרק אחד וכו':

וביום האחרון. מפיק ליה מדכתיב בסוף הפרשה זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו, משמע שאחר יום המשחה הקריבו כלם:

כתיב כו' אלה. הוא פירוש אחר על הפסוק כולך יפה רעיתי, וכן הוא בהדיא בבמדבר רבה פי"ג, וכך צריך לומר אמר רבי ברכיה מדבר בשבטים. וא"ת הא כיצד היו כולם יפים שהרי יעקב אביהם כשבירך לשבטים מקנתר לראובן ושמעון ולוי והיאך אתה אומר כולך יפה, אמר רבי אלעזר אף על פי שבירך את השבטים האחרונים וקנטר לראשונים אלא חזר וברכן שנאמר כל אלה שבטי ישראל וגו'. מהו וזאת אשר דבר להם אביהם וגו' אמר רבי אלעזר עשה אותם יונקים זה מזה. מהו ויברך אותם איש כברכתו וגו' משברכן חזר וברכן, אלא מלמד כשבירך יעקב אבינו את בניו משלן כחיות משל ליהודה כו' (אות אמת):

כלן נחשים כלם אילות כולן אריות תדע. כן צריך לומר (אות אמת):

דן גור אריה הא למדת שחזר וכלל ראובן שמעון לוי בברכת אחיהם לקיים מה שנאמר כלך יפה רעיתי. כן צריך לומר (אות אמת) וכן הוא בבמדבר רבה:

ר' חנינא ור' לוי. צריך להיות ר' חנין ור' לוי, ולקמן צריך לומר אלא מן מה דאמר רבי יודן בשם ר' יהודה בר' סימון בשם ר' חנין אוזן כו' הוי ר' חנין הוא דאמר כו', וכן הוא בבמדבר רבה פרשה י"ג סימן י':

מפני שיחסן אצל משה ואהרן. פירוש הואיל והם תמיד נמנו ראובן שמעון קודם שבט לוי שיצאו ממנו משה ואהרן (ידי משה):

כיצד מת ראובן נתנה כו'. לפי מאי דאיתא במדרש ספר הישר סדר שמות שראובן חי מאה עשרים וחמש שנים ושמעון חי מאה ועשרים א"כ אי אפשר זאת, וכן ממ שכתוב מת לוי בקשו לתת שררה ליהודה גם כן תמוה שהרי לוי האריך ימים יותר מכל השבטים כדאיתא בסדר עולם רבה פ"ג ובספר הישר שם:

נקראו לו לעתניאל. כדאיתא בפרק שני דתמורה (טז, א), והוא היה ראשון למלחמה אחר מות יהושע ככתוב בראש ספר שופטים (מתנות כהונה) דאיתא שם תנא הוא עתניאל הוא יעבץ ומה שמו יהודה אחי שמעון שמו:

זה בועז. נראה הכוונה שר' ברכיה ור' לוי אמרי עד שיגיע זמנה ואימתי הגיע זמנה כשנולד בועז שממנו יצא שלשלת המלכות, וגם הוא הוה שופט שאבצן זה בועז, ור' סימון סבירא ליה זה עתניאל כדכתיב יהודה יעלה והוא עתניאל כנזכר לעיל:

כתיב בן אדם כו'. זהו פירוש אחר על פסוק כולך יפה רעיתי, וברבה ובילקוט איתא בהדיא דבר אחר כולך יפה רעיתי כתיב כו':

אנא חמיתא אולון כרוסין שנאמר ראיתי. כן צריך לומר. ופירש הערוך אולון בלשון יון כולן, כרוסין בלשון יון זהב טהור (אות אמת). ועיין בויקרא רבה פרשה ל"ב (סימן ח), ובקהלת רבה (ד) פסוק (א) והנה דמעת:

ראיתי והנה מנורת כו'. אל תתמה מה שפירש זה על העתיד עם היות מפורש שם זה דבר ה' אל זרובבל, שנראה שבבנין בית שני שעל יד זרובבל מיירי קרא, שיש לומר כי זרובבל נאמר על מלך המשיח העומד מזרעו, וכן בתנחומא (תולדות סימן יד) פירשו הכתובים על מלך המשיח (יפה תואר):

תרין אמוראי כו'. משום דמינייהו סייעתא למה שאמר שלעתיד לא יהיה בישראל שום סיג ופיסול, דכיון דפירוש גולה על ראשה לתרווייהו שהקדוש ברוך הוא בראשם, משמע דלית בהו פיסול דאין השכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות כדאיתא בפרק עשרה יוחסין, להכי מייתי לה הכא לפלוגתא דאמוראי (יפה תואר):

חד אמר גולה. אף על גב דודאי פירוש גולה כמו מימין הגולה דכתיב התם, קאמר שרמז הגולה להקדוש ברוך הוא שהוא הוגלה עמהם, או הגואל כדלקמן (יפה תואר):

מאן דאמר גולה שגלו לבבל כו'. כלומר שפירוש גולה השכינה שהיתה בגלות עמהם, ופירושו דקרא שהשכינה שהיתה בגלות באה בראשם כי כשהם נגאלין גם השכינה נגאלת עמהם בגאולתם על דרך (שמואל ב ז, כג) אשר פדית ממצרים גוי ואלהיו, ואף על גב דהכא בגאולה העתידה קמיירי כדלעיל קאמר גולה שגלו לבבל והוא הדין לאדום (יפה תואר):

ומאן דאמר גואלה כו'. וא"ת מאי בינייהו, וי"ל דלמר סבת הגאולה מפני השכינה שהיא בגלות, ולמר חסד הוא שעושה הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל, והיינו דמייתי מגואלנו י"י צבאות שמו, דמשמע שסבת הגאולה להטיב לישראל, מדכתיב התם קדוש ישראל דמשמע שהגאולה להיותו קדוש ישראל, ואף על גב דהאי קרא בגאולת בבל מיירי שמעינן מינה לגאולה העתידה (יפה תואר):