עץ יוסף על שיר השירים רבה ד:ד:ד

דבר אחר מבעד כו'. השתא פתר קרייה בבית המקדש הנך יפה רעיתי במצות הנך יפה במעשים טובים, עיניך יונים כמו עיני היונים כל אחת אל בת זוגה כן עיניכם אל ה' ועיני ה' עליכם, ומשרה שכינתו ביניכם על ידי אמצעית בית המקדש, מבעד לצמתך שערך כעדר העזים, הקילוס הזה דוגמת קילוס אשה הנאהבת להחתן, מבפנים לקישוריך שערך נאה ומבהיק בצוהר ולבנונית כשער עזים לבנות היורדות מהר גלעד ששם מקום מרעה טוב, ובנמשל כן ישראל נאהבים להקדוש ברוך הוא מהשכינה שמפנים בית המקדש, וקרא להבית המקדש הר דכתיב (דברי הימים ב' ג, א) ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה, וקראו גלעד על שם שהוא גל ועד לאומות העולם שהשכינה שורה בישראל, ומשם מורא יוצאה לעולם:

את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו. וכדאמרו ביבמות דף ו' ע"ב מה שמירה האמורה בשבת לעולם אף מורא האמורה במקדש לעולם. ואגב שמביא המדרש פסוק זה מפרש ליה דמורא מקדש נוהג אפילו בחורבנו, ומסיים דרך אגב ומה אם למקדשו לא נשא לו כו':

מצנפת. בתורה נקרא של הדיוטות מגבעת, ולשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד, ועיין בתוספות יום טוב (יומא פרק ז משנה ה):

על שופכי דמים. בזבחים (פח, ב) אקשינן עלה דשפיכת דמים ניתן לו כפרה בעגלה ערופה, ומתרצים הא דידיע מאן קטליה, הא דלא ידיע מאן קטליה (עגלה מכפרת). ופרכינן אי ידיע מאן קטליה בר קטלא הוא (וכל כמה דלא מיקטלי לא מיכפרי אחריני דכתיב (במדבר ל"ה, לג) ולארץ לא יכופר וגו') ומשני במזיד ולא אתרו ביה (דלאו בר קטלא הוא, הילכך ציבור מתכפרים בכתונת, והוא נגעים באים עליו כדאמר בערכין [טז, א]):

ויטבלו את הכתונת בדם. אף על פי שאין זו כתונת דכהן, ולא כתיב הכא כפרה, כבר פרש"י בזבחים רמז היה לעתיד לבא שכפרת שפיכת דמים בכתונת, וטבילה היינו כפרה:

היך מה דאת אמר ועשה לו כתונת פסים. וכן הוא בויקרא רבה פ"י (סימן ו). וכתב היפה תואר שם משום דלאו כלי מילת הוה אלא רקום בפסים, וא"כ דמיא לכלאים, ואף על גב דכתונת דכהן לא הוה אלא כולו פשתן, מצו מימר שרמז היה לעתיד שהכתונת על הכלאים כדרך שפרש"י לענין שפיכת דמים. אף על גב דלא כתיב הכא לשון כפרה, הלא כתיב בה בתר הכי ויטבלו דהיינו כפרה כדברי רש"י הנזכר לעיל:

מכנסים מכפרים על גלוי עריות. היינו במזיד ולא אתרו ביה, בשוגג ולא איתידע ליה, והוא הדין בכפרת אפוד על עבודה זרה דקאמר בסמוך. וא"ת והא בר נגעים הוא כדאמר בפרק יש בערכין, וי"ל דלאו לכפר על החוטא קאמר, אלא לכפר על הציבור שלא יענשו בשביל ערבות, דהכא מפני חומר החטא היה הצבור נענש עמו אף לר' נחמיה שסבירא ליה בפרק נגמר הדין (סנהדרין מג, ב) שלא ענש על הנסתרות לעולם (יפה תואר):

לכסות בשר ערוה. לחפות על גילוי עריות (רש"י בזבחים):

ושמת המצנפת על ראשו. וכיון שמקומה בגובה הגוף תכפר על הגאוה, והכי אמרינן בזבחים יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה:

על העוקמנים. לשון עקום ומרמה, ובויקרא רבה הנזכר לעיל גרסינן עוקמנין שבלב, פירוש הרהורי הלב, ולפי שהם מעמיקים מה' לסתיר עצה קרי ליה עוקמנין:

לכאן ולכאן. פירוש לפניו ולאחוריו, ולכן מכפר על העוקמנין. ובגמרא איתא אבנט מכפר על הרהורי הלב אהיכא דאיתיה, ופרש"י שהיו חוגרין כנגד אצילי ידיהם והיינו כנגד הלב כדילפינן בפ"ב דזבחים דף י"ח, ב' מולא יחגרו ביזע:

ואין אפוד ותרפים. פרש"י אין אפוד, נגלה עון תרפים, הא יש אפוד אין תרפים:

שני דברים לא כו'. פירוש בקרבנות כדאיתא בגמרא (זבחים פח, ב) אמר רבי יהושע בן לוי שני דברים לא מצינו כפרה בקרבנות ומצינו כפרה ממקום אחר ואלו הן שפיכות דמים ולשון הרע כו'. וא"ת והא אמרינן בריש שבועות שעל כל עבירות שעיר המשתלח מכפר (דלאחר שילוח שעיר לא מצי לאוקמי, שהוא מכפר כל היום, ועיין תוספות שבועות סוף פרק קמא [יג, א ד"ה דעבד]). וי"ל דהכא בשאר יומי קאמר שיתכפר ולא יענש קודם יום הכיפורים (יפה מראה):

יבא קול ויכפר על קול. כי קול דבור הרע עושה מעשה ופעולה לברוא לו מקטרג אחד, וזה המעיל הוא בהפיך זה דכתיב ונשמע קולו בבואו אל הקדש וגו' שקול זה מבריח את המקטריגים לו בדרך בואו (רש"א). ובגמרא אמרו אם אמר לשון הרע בחשאי פירוש בצנעה קטורת מכפרת שהוא מעשה חשאי, אבל אם דיבר לשון הרע בפרהסיא שהוא דבר שבקול פעמונים מכפר עליו:

וההורג נפש בשגגה. פירוש בשוגג ולא איתידע ליה (ואף על גב דאפילו במזיד ולא אתרו ביה יש כפרה בכתונת כל שכן בשוגג ולא איתידע ליה, י"ל דהתם מכפר על הציבור מפני הערבות, וכאן מכפר עליו) אי נמי שהרגו דרך עליה דלאו, בני גלות נינהו, דאי באותן שגולין מאי קאמר זיל קרי (יפה מראה):

זו מיתת כהן גדול. קשה איך תהיה מיתת כהן גדול לכפר על ההורג בשגגה כי איש בחטאו יומת. וי"ל דלא קאמר ש כהן גדול ימות בעונו של זה, אלא שמיתתו מכפר עליו, וכדרך שאמרו שמיתתן של צדיקים מכפרת (יפה תואר), שלפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה בישראל, לכן הוי ליה כהן גדול כמשותף בחטא זה ואינו מתכפר אלא במיתתו:

וישב בה עד מות כו'. אף על גב דהאי קרא מיירי במי שגולה לעיר מקלטו, אינו מביא מקרא זה אלא לרמז שמיתת כהן גדול מכפרת:

על מצח אהרן. ואף על גב דבהאי קרא מפורש ונשא אהרן את עון הקדשים דהיינו שמכפר על שנקרב בטומאה, מכל מקום מדקבעי לו לציץ מקום המצח דרשו לכפר על עונות מצח (מהרש"א):

ולהלן הוא אומר. פירוש ובעזות פנים כתיב ומצח אשה זונה היה לך, וזה מורה על העזות דכתיב בסיפא דקרא מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם:

ומאן דאמר על הגודפנים. וזה מצי מיירי אפילו בשוגג דאתידע ליה, דהא לאו בר קרבן הוא אף על פי שזדונו כרת, דהא ממעטים ליה מחטאת בריש כריתות:

ולהלן הוא אומר ותטבע כו'. בגלית שחרף מערכות אלהים חיים כתיב זה, וילפי בגזירה שוה מה מצח דהתם מגדף מיירי אף מצח דהכא לכפרן על מגדף מיירי:

למה ויפול על פניו. אגב שהביא זה המקרא דורשהו, ורצה לומר כי כפי הטבע היה לו ליפול לאחור כי כן דרך המוכה בנופל מת או קרוב למיתה, וכל שכן זה שהיה טעון משא כבד משריון וכלים. עוד אפשר לומר ששייך קושיא זו כאן שלפי מה שאמר שהמצח רמז על גדופו היה ראוי שיפול לאחריו שיראה טביעת האבן במצחו אשר העיז לגדף, וישמח צדיק כי חזה נקם, ולא שיפול על פניו ויתכסה מצחו (יפה תואר):

בתחלה אתה דורש כו'. כלומר טעם זה פשוט, ובתחלה דרש זה, ומכל מקום המעמיק ימצא טעמים אחרים:

כדי שלא יצטער. וזה שכתוב (שמואל ב' כ"ב, מא) ואויבי תתה לי עורף:

ויהלך מלא קומתו. תימא דשתים עשרה אמות וזרתים נינהו, שהרי קומת גליות שש אמות וזרת נמצא שממקום ראשו שנפל לפניו עד המקום שהיה אילו נפל לאחריו איכא שיעור שתי קומות דידיה. ושמא יש לומר דהכי נמי קאמר, שלא יצטער אותו צדיק מה שהיה צריך להתרחק לפי קומתו שהוא שש אמות וזרת שהוא כפלים במרחק אילו נפל לאחריו (יפה תואר):

בתוך ישובו. רצה לומר כשישוב ויחזור יצטרך לילך בתוך ישוב משכנו כל אותו השיעור, ובויקרא רבה ובילקוט שמואל לא גרס ליה:

ואתה על במותימו תדרוך. פירוש במותימו הוא מקום הגובה שבגוף והוא גב האדם, דהיינו ערפו, וכשנפל על פניו ידרוך על ערפו:

מן הרחצה שמכפרין כו'. על דרך (ישעיה ד, ד) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון, (שם א, טז) רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם:

נרתיקות. שלשלאות כמה דאת אמר (שם מ, יט) ורתוקות כסף צורף (מתנות כהונה):

נתאכלה. נשחק ונחלש עובי שלהם:

זה נזר הקודש. אלו הן הפתילים שבהם מהדקם בראשו שהיו עושים כמין כתר כדפרש"י בפרשת ואתה תצוה, ומכל מקום הנזר והציץ לא נחשב אלא לאחד (מתנות כהונה):

פלאטנוס. הוא הר גריזים שהכותיים והשמרונים מחזיקים אותו לקדוש ודמות יונה יש להם שם ועובדין אותה (יפה תואר). ועיין בבראשית רבה פ' ל"ב (סימן י) ובסדר עקב (סימן ו):

קיקלתא. פירוש אשפה, חבקו אשפתות (איכה ד, ה) תרגום גפיפה קיקלתן, שער החרסית (ירמיה יט, ב) תרגומו תרע קוקליתא, וקרא לבית המקדש קיקלתא על שהיה חרב:

דלא טף במוי דמכולא. פירוש שלא באו בו מים כלל (יפה תואר בבראשית רבה פרשה ל"ג) ועיין בזבחים פרק פרת חטאת (קיג, א):

ארעא דישראל לא טפת כו'. והר גריזים בשומרון הוא כדתנן בריש אלו נאמרים (סוטה לב, א), וא"כ ארץ ישראל הוא, וקאמר ליה שלא יטריח לעלות לירושלים שבית המקדש חרב כיון דאית ליה הר גריזים שמבורך כמוהו בענין המבול (יפה תואר):

אמר ליה חמריה. פירוש מוליך חמורו:

הא כתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים. בפרק פרת חטאת נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש, דרבי יוחנן אמר לא ירד מבול לארץ ישראל, וריש לקיש אמר ירד מבול עיין שם, א"כ הכותי סבר כרבי יוחנן דלא ירד מבול כדאמרינן בברייתא, והא דכתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים סבירא ליה רבי יוחנן דהוא לאו דוקא דאין למידין מן הכללות, ומוליך החמור סבירא ליה כריש לקיש דירד מבול וכל ההרים דוקא:

קל וחומר לנמוכים. וא"ת אי בכל העולם ירד מבול מאי מכל אשר בחרבה מתו, הא לא הוה חרבה, כבר תירץ ריש לקיש לרבי יוחנן מאי חרבה, חרבה דמעיקרא, ואתא לאשמועינן דדוקא מכל אשר בחרבה ולא דגים שבים:

ולא אשכח מה להשיב. והא דלא השיבו כל ההרים לאו דוקא, משום דהכותי לא ידע זה דלא ירד מבול לארץ ישראל מִדרַש, דלא היה חכם למדרש, אלא שידע זה מהא דִּבְרִיָיתָא אומרין כן, וכיון שהקשה לו כן לא ידע להשיב:

נחת ליה. פירוש ירד ליה:

אפילו בבהמין. במוליך הבהמה, כגון זה שלא היה חסר תשובה, ועקר ועקרה מפרש עקר ועקרה מן התשובה. והרמז של זה הדרש דאי עקר ועקרה כפשוטו לא הוי ליה למימר אלא עקרה, לפי שאין העקרות מצוי אלא בנקבות כמו שכתב הרמב"ן ז"ל:

והדין כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגו'. וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי. ורצה לומר מדקאמר כל לשון משמע שלא ימצא שום בעל דין עומד כנגדם שלא ינוצח, וזה אי אפשר אלא א"כ שאפילו הרקנים שבהם לא ינוצחו (יפה תואר):

והדין כפלח הרמון כו'. שאף על גב שפשוטו דברי עגבים, לשבח רקת החשוקה, שיפה כפלח הרימון, מכל מקום משל בעלמא הוא לשבח ישראל לפני הקדוש ברוך הוא שהם בחשוקתו, ולכן ידרש רקתך ריקן שבכם מלא כפלח הרמון המלא גרגרין, וזה יהיה בענין תשובות וטענות ובענין מצות ומעשים טובים (יפה תואר):