עץ יוסף על שיר השירים רבה ד:יד:א

נרדינון. לנרד קורין בלשון ירושלמי כן (אות אמת):

כרכם כמשמעו. שגם בימיהם היה ידוע בשמו זה:

קנמון היה גדל כו'. רצה לומר בא להפליג מגודל הבהמות שבארץ ישראל בדורות הקודמים, ועל זה אמר קינמון היה גדל בארץ ישראל שהוא פרי עץ גבוה והעזים מרוב גובהן בהליכתן היו מגיעין לראשו של אילן ואכלו ממנו (ועיין בבראשית רבה פרשה ס"ה (סימן יז[יג]) מה שכתבתי שם). אבל מלשון מדרש אסתר (ג, ד) פסוק גם ושתי נראה שבא לספר שבח ארץ ישראל שהיה שם כל כך קינמון עד שלא הקפידו עליהם ואכלו מהם גם עזים וצבאים:

אינמרנון. כן שמו בירושלמי (אות אמת) והמוסף הערוך כתב פירוש בלשון יוני יין מעורב עם מור ובשמים:

פילטא. הוא פלייטון המוזכר במסכת שבת [סב, א] (אות אמת):

דרך אהלים. דרך אהלי קדר ודומיהם:

פוסה. מתפשט ויורד באהלים. כלומר שהם גדלים באהלים כמו שנמצאים עכשיו אצל מלכים ושרים:

הדא הוא דכתיב מעין גנים. והכי קאמר מן המעיין היה לי נרד וכרכום כו', וכן הוא בילקוט (מתנות כהונה), או אפשר שפירושו מן המעיין היה לי גנים של בשמים:

כל בגדותיך. מן היכלי שן מיני שמחוך, ומן היכלי שן פירושו ממה שאוכלים בשיניהם, והוא המן, וסברת ר' אבהו ז"ל היא בפרק בתרא דיומא (אות אמת):

כתיב כי הנה כו'. עד סוף הסימן נפל פה בטעות, ושייך (לקמן ה) בסוף פסוק (ב) אני ישנה (סימן ב) כי שם ביתו, וגם בנוסח אחר אינו (אות אמת). ובגוף המאמר כך צריך לומר כי הנה ה' מצוה והכה את הבית הגדול רסיסים (פירוש דבר המרוסס ורצוץ) והבית הקטן בקיעים, לא דמי הדין רסיסה להדין בקיעה, הדא רסיסה אית מינה אליסים והדין בקיעה לית מינה אליסים. ופירושו הדין רסיסה אית מינה אליסים פירוש עצים דקים מאד, אבל בקיעה הוא בקיעים גדולים לית מינה עצים דקים מאד, כי העץ הבקוע יש ממנו עצים גדולים חתיכות ראויות. והכוונה שהבית הגדול היינו עשרת השבטים נחרבו מאד ולא יקומו עד משיח, אבל הבית היינו יהודה ובנימן לא נתרוצצו כל כך וחזרו בבנין בית שני, ככלי המתבקע רק על שנים ושלשה חתיכות שנקל לחזור ולהקמה. ועיין קהלת רבה פ"י סימן כ', ובויקרא רבה פי"ט (סימן ד):