עץ יוסף על שיר השירים רבה ג:ו:ג

אין אנו יודעין כו'. דוירא כי לא יכול לו אפשר לפרש כי לא יכול המלאך ליעקב ולכן בכעסו נגע בכף ירכו ונקעה, כי ליותר מזה לא היה יכול אדרבה יעקב נצחו, ואפשר לפרש כי לא יכול יעקב למלאך, והכי פירושו המלאך בדק תחילה אם יוכל יעקב לו כדרך המתאבקים לבדוק כחם, וכשנתברר לו כי לא יכול יעקב אליו מלאו לבו להזיק ולא פחד ממנו ונגע בכף ירכו (יפה תואר):

דכתיב ויאמר שלחני כו'. ואף על גב דבהדיא כתיב כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל, יש לומר דפירושו ותוכל להציל עצמך לבל תפול לגמרי ביד המלאך (יפה תואר):

הרי המלאך ברשות יעקב. שמי גדול המשלח או המשתלח הוי אומר המשלח בודאי גדול מן המשתלח:

אפיך דמיין לשרך. רצה לומר מדאמר ליה כי על כן ראיתי פניך וגו' דמשמע שאמר ליה שפניו דומות לפני המלאך כפי הדמות שנדמה לפניו, ואין זה אלא שלהיותו שרו של עשו נדמה בצורתו (יפה תואר):

משל למלך כו'. בא בהמשל לומר שמאת ה' היה הדבר כדי להתגבר יעקב עליו ויתבשר שלא יירא מעשו:

ארי אימירון. פירוש ארי שיש לו תרבות, וכן פירש בערוך ארי בייתי:

ולמס. עיין פירושו שבת דף ס"ג, א:

אגריין. פירוש רע (יפה תואר). והמוסף הערוך כתב אגריון יערי ולמוד מדבר:

והיה מלבבו. והיה מחזק לבו. ורצה לומר שהמלך לבב את בנו בארי שאין לו פחד שיוזק על ידו, ויהיה סבה לאמצו כנגד הלמס שהוא רע ויפחד ממנו, והיה הארי משל לשרו של עשו שהוא המלאך, והלמס משל על אומה של עשו שאין להם ערך עם המלאך (יפה תואר):

להזדווג לישראל. לכלותם מן העולם כהמן וחביריו (יפה תואר):

אמר לו העבר את שלך ואני מעביר את שלי. כן צריך לומר, וכן הוא בבראשית רבה פרשה ע"ז. ורצונו לומר שרבי הונא בא לפרושי באיזה עלילה בא האיש להאבק עמו, ואמר רבי הונא שנדמה לו כרועה שהיה לו צאן וגמלים כו' וכשהשלים יעקב להעביר שלו וחזר לבדוק אם שכח דבר העליל עליו האיש ההוא שליקח משלו חזר, שאחר שהעביר כל אשר לו מה צורך לו לחזור, ועל זה חרחר ריב עמו (יפה תואר):

נחזור ונחמי כו'. דאם לא כן למה חזר עד שנשאר שם לבדו והלא כבר העביר כל אשר לו (יפה תואר). והא פליגי אדפרק גיד הנשה (חולין צא, א) דאמר שנשתייר על פכים קטנים:

והוו נסבין כו'. פירוש והיו נושאין ונותנין בסחורה של משי מובחר. והביא המעשה הזה לומר כי לא דבר רֵק מספורי התורה, כי לכן נכתב זה להודיע עצה טובה שיזהרו בעסקיהם וטוב להם כמו שהיה לאלו (יפה תואר):

עלין להדא צור כו'. פירוש נכנסו לזאת העיר צור ועשו מלאכתן, כלומר עוסקין בסחורתן, לאחר שיצאו מן השער אמרו נחזור ונראה אם שכחנו כלום:

אמרין הדא כו'. אמרו הבריות זה הדבר שחזרו לאחוריהם אף על פי שלא הרגישו שום שכחה למדו מן יעקב הזקן דכתיב ביה ביעקב ויאבק איש עמו, דקשה למה חזר עד שנשאר לבדו שיאבק האיש עמו, אלא על כרחך דחזר שמא שכח כלום, ומדעשה יעקב כן שמע מינה שכל אדם צריך לעשות כן:

ורבנין אמרי לארכיליסטים. ארכי פירושו בלשון יוני נגידות ושררה, וארכיליסטים ראש השודדים (מוסף הערוך). ורבנן גם כן באו ליתן טעם שאיזה עלילה מצא האיש להאבק עמו, ואמרו שלא אמר אלא העבר את שלי כו' כלומר סייעני בשלי ואני אסייעך בשלך, והתחיל להעביר של יעקב והמלאך העביר הכל ברגע אחד, וכשבא אח"כ יעקב לסייעו בשלו היה מעביר וחוזר ומוצא כל הלילה, שהמלאך לעולם היה עושה שידמה שעדיין יש צאן וגמלים, ואז חשב יעקב שהוא מכשף וגער בו, ומתוך זה נתקוטט. ומה שהוצרכו רבנין לומר שנדמה לו לארכיליסטים אפשר כי מפני שיעקב היה גבור ולא היה צריך לסיוע זולתו להעביר אשר לו ולמה הסכים בתנאי ההוא, אלא שנדמה לו ללסטים מזויין שמבקש עלילה להלחם, ולזה הוצרך לשמוע דבריו שלא לתת לו מקום לחרחר ריב (יפה תואר):

כך העביר המלאך צאנו. ומה שנאמר ויעבר את אשר לו, היינו על ידי שליח, או לפי שהיה מסייע (יפה תואר):

עניא. פירוש צאן:

כל אותו הלילה. לאו דוקא, דהא ההתאבקות בלילה הוא כדכתיב עד עלות השחר, אלא כלומר רוב לילה:

פרקדין. ובבראשית רבה איתא פוקרין. ופירושו נטל סודר רך של צמר ונתן בצוארו לצערו ולגעור בו שהוא מכשף:

פרמקום. פירוש מכשף בלשון יוני:

חרש את. מכשף את:

לינא מידע כו'. פירוש וכי אין אני מודיע לזה עם מי נשא ונתן, דדרש איש עמו עד עלות השחר ובהעלות השחר הודיעו שאינו איש עמו:

תוססת אש. להבהילו ולהודיעו שהוא מלאך כענין שנאמר (תהלים קד, ד) משרתיו אש לוהט, וזה נרמז באומר ויאבק איש עמו דדריש ויאבק לשון אבוקה, ואף על גב דודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו שהוא לשון קשור ועניבה כדפרש"י בחומש, מכל מקום מדאפיק ליה בהאי לישנא דוקא ולא כתב בהדיא לשון התגוששות דריש נמי הא. ולהיות שזה המלאך היה שרו של עשו רמז לו ליעקב על קושי גלותם וצרתם שקשה כאש, ורצה להבהילו לומר כי אין תקוה להגאל כי יהיה זרעו של יעקב כנשרף במו אש ואין לו תקנה, ויעקב השיב לו כי אינו מפחד מזה, ואדרבא הוא יהיה אש לבית עשו:

הוא בא עליך וחמשה קמיעים כו'. משום שקשה ליה איך אפשר שהמלאך לא יוכל לאדם, ולכך אמר רבי חנינה בר יצחק שאין ההתאבקות הזה גופני, אלא התעצמות דין וטענה אם יפה כח עשו מיעקב מצד זכיות שהיה בידו כגון כבוד אב ואם ודירת ארץ ישראל כדאיתא בבראשית רבה פרשה ע"ז, וראה שאין לו ערך עם זכות יעקב (יפה תואר):

וזכות אביו כו'. ואף על גב דעשו שוה לו ליעקב ביחס אבותיו הא אמרו חז"ל (שם עו, ד) הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם מתקיים לו זכות אבות כו':

מיד וירא כי לא יכול לו. רצה לומר דתיבת לו מיותר, דהיה די שיאמר לא יכול כמה שאמר להלן ותוכל ולא קאמר להם, אלא ודאי לומר דאפילו לו לא יכול כל שכן לזכות האבות (יפה תואר):

אמר רבי לוי וירא בשכינה כו'. רצה לומר שגם לרבי לוי היה קשה איך לא היה שרו של עשו יכול לנצח ליעקב, וכי אפשר יגבר יעקב בכח איש על המלאך, לכן אמר שעשה עצמו כאילו נפל לפניו מפני כבוד השכינה שעל יעקב, ומייתי סמך לדבריו מוירא כי לא יכול לו דלא שייך ראיה בענין זה כי לא תתלה ראיה בהעדר, והוי ליה למימר ויהי כי לא יכול לו, אלא שפירושו וירא השכינה ועשה עצמו כאילו לא יכול לו, והביא משל מארכיליסטום פירוש שר של לסטים:

הרפיש עצמו תחתיו. ואם תאמר ואיך נגע בכף יריכו ולא פחד מהשכינה, יש לומר דשלא בכוונה היה כי כשהורפס עצמו לפניו פגע בכף ירכו (יפה תואר):

בצדיקים כו'. לפי שהמלאך הזה של עשו וכל מעשיהו בזה רמז למה שעתיד לנו עם זרעו של עשו אמר שהרמז בזה למה שעתיד להזיק כיוצא ירך יעקב היינו לגזור גזירות על הצדיקים וצדיקות כו' להעבירם על דת (יפה תואר):

שייעא. פירוש החליקה, ועניינו דכף הירך והוא הקולית מקומו בולט קצת וניכר מבחוץ באדם, וזה הכהו עד שנתקע כף הירך בפנים ולא נכר מבחוץ והיה המקום חלק ושוה לבשר הגוף, וקמפרש ותקע מגזרת (ישעיה כב, כג) ותקעתיו יתד:

סידקה כדג. מפרש ותקע לשון בקיעה ושבירה. ואמר שסידקה כדג שאין דרך כף הירך להשבר בהכאה שיכו עליו אלא כן (יפה תואר):

היך מה דאת אמר ותקע נפשי. שפירושו לשון הסרה כפרש"י בחומש: