עץ יוסף על שיר השירים רבה ב:ד:א

דגלי תורה ומצות. שהם תבלין ליצר הרע כמו שאמרו חז"ל (קידושין ל, ב):

מ"ט פנים טהור כו'. הכוונה שהתורה בעצמה היא מנין ששים רבוא אותיות, ואם תחברן כאשר הם עתה תמצאם על דרך שהיא אצלנו, ולעתיד יחברן ויצרפן ה' באופנים וצירופים הרבה, ומכל צירוף יהיה פנים לתורה פנים חדשות, ולכן יעלו הצירופים לפנים הרבה (רמב"ן [בהקדמתו לפירוש התורה]):

בית אב. עיקרה ושרשה על אמתתה, וזה אינו אומר עיקרה ושרשה על אמתתה, ועיין לעיל פ"א סימן ט"ז ששם הגירסא נשתנה ועיין שם מה שכתבתי:

אמר הקדוש ברוך הוא ודגלו כו'. קביצת ורבויי דבריו ערבין עלי אף על פי שלא כיון את ההלכה (מתנות כהונה):

שקורא לאהבה איבה כו'. והיא מחמת גודל אהבתו יתברך עלינו חביב עליו גם טעותו אחר שהקדוש ברוך הוא יודע שיצא ממנו בתמימות ובכוונת הלב, כי החשיבות בעיני ה' הוא רק אם יעבדנו האדם כפי יכלתו, וזהו ודילוגו עלי אהבה:

למשה. בחולם, הוא קורא משה בפת"ח ככתיבתו, כי ספריהם לא היו מנוקדים, וזכר לדבר רבו של יואב בזכר עמלק (בבא בתרא כא, ב):

לאהרן אהרן. רצה לומר בפת"ח, אבל בתוספות במסכת עבודה זרה דף כ"ב ע"א ד"ה רגלא ובהגהות אשרי שבת פ"ו סימן י"ג איתא לאהרן הרן (רד"ל):

לעפרן עפרן. ר"ל בפת"ח הרי"ש:

ולגלוגו. דבורו המגומגם:

איקונין. צורה של מלך:

אדם מניח ידו על האזכרה כו'. שלהיות אותיות התורה שמותיו של הקדוש ברוך הוא ויש להם רוחניות והרגש היה להם להקפיד (יפה תואר):

וגדולו. פירוש אצבעו שמראה בו את האזכרה, או יש לומר גדולתו שהוא מתגדל ושלבו גס בו (מתנות כהונה):

אותן הדגולין שדגל. בילקוט ובספר ישן גרסינן הדילוגין שדלג, ובערוך ערך דגל הראשון פירשו בו לשון ערמה כמו לא ימעל פיו (משלי טז, י) תרגום לא ידגול פומיה וכן לקמן ודיגולו גרס בילקוט ודילוגו:

טקסים. תרגום דגלים טקסים:

ואהבתי אותם. בבמדבר רבה הגירסא יותר נכונה: