עץ יוסף על שיר השירים רבה ב:ב:ו

והיא כמושה. פירוש נקמט, ודבר זה מיוחד בשושנים יותר משאר צמחים, שהם יותר רכים מכל הצמחים, ולכן השרב ירשום בהם יותר, וכן הֲפרָחָתָהּ בטל הוא יותר משאר צמחים שכל עליה מוסגרות בגבעול שלה הנקרא קונג"ה, וכשירד הטל עליה תפתח ויתפשטו עליה בתוך עשרים וארבע שעות, וכן ישראל גלותם מכל גלות אומות העולם כמו שאמרו באיכה רבתי (א, כח) גבי גלתה יהודה מעוני, והצלחתם בגאולה תהיה גדולה ותהיה בפתע פתאום בלי הדרגה כהצלחת כל האומות (יפה תואר):

והיא כמושה. והא דכתיב בין החוחים אתא לומר שעל ידי שהיא בין החוחים שאין להם ענפים ופרחים שיגינו עליה לכך השרב מכה אותה הרבה (יפה תואר):

שצלו של עשו קיים. היינו מערכת מזלם, על דרך (במדבר יד, ט) סר צלם מעליהם (יפה תואר):

אינה בטלה לעולם אלא על גב ריחה. וכן הוא בויקרא רבה שם, כלומר שאינה בטלה לעולם, אלא תמיד היא עומדת על גב ריחה, שלעולם ריחה נשאר בה ואינה בטלה מזה שאפילו כשהיא יבשה, ובאיזה אופן שתהיה עמד ריחה בה, וכמו שכתוב בזוהר שמות דף כ' ע"א שאפילו צומקין אותה באור והוא מתהפך ללבן לעולם ריחו לא זז ממנו, וכן ישראל אין ריח מצות ומעשים טובים בטל מהם, שאפילו שהם בצרות לעולם מקיימים מצות ומעשים טובים. ואפשר שהגירסא מה שושנה אינה נטלת אלא על גב ריחה כך ישראל כו', אינן ניטלין כו', ופירושו שהשושנה אינה נלקטת אלא בשביל ריחה (יפה תואר):

שושנה זו אינה אלא לריח כו'. כי דבר מאכל הוא לעצמו לאכול ולשבעה, וא"כ היא כמו שהיא נבראת לעצמה, אבל הדבר המוּרח שריחה נודף למרחוק הוא כאילו אינו מכוונת מצד עצמה רק מצד ריחה, כך הצדיקים הנשתלים בכל דור שהם צדיקים מלידה ומבטן בלי הגברה, כלומר צדיקים הנמצאים בעולם שהם צדיקים גמורים מעת הוולדם, המה לא נבראו בעבור עצמם כי הם נשמות טהורות, ורק בעבור גאולתן של ישראל שיגינו עליהם זכותם עד שיזכו לגאולה:

תחלה וסוף. כלומר שמתחלה ועד סוף, שעל ידי שהיא לריח אינה נאכלת ועומדת לפניהם בכל הסעודה:

הן הן לעולם הבא. שהם קיימים לעולם על דרך (מלכים ב' יד, כז) ולא דבר ה' למחות את שם ישראל, כן יעמוד זרעכם וגו' וכאלה רבים, וגם כן יהיו לפני ה' תמיד שלא יחליפם באומה אחרת כמו שאמרו (גיטין נז, ב) גבי ה' האמירך היום כו' (יפה תואר):

נכרים בין אומות העולם. כן צריך לומר. כלומר הם נכרים באומנתם הטהורה וחשובה ביניהם:

לשבתות וימים טובים. שהם ימים הקדושים, כך הם מתוקנים לגאולת מחר, שאז יהיה עיקר הקדושה והתענוג:

הייתם דומים לשושנה. אף על גב דאמר לעיל גוי מקרב גוי אלו ואלו כו', מכל מקום היו גדורים מן הערוה כדאיתא בויקרא רבה פרשה ל"ב (סימן ה) ובהא מילתא הוא דהוי כשושנה בין החוחים (יפה תואר):