עץ יוסף על שיר השירים רבה ב:טו:ב

קיניגין מכללו כו'. כתב אות אמת שבנוסחאות אחרות לא גרסינן ליה עד אחריהם בים, ואיש בקי בלשון ערבי אמר שרצה לומר המלחמה תכסיסה הוא לקבץ ההמון המפוזר סביב הראש נושא הדגל ומתוך אותו הקיבוץ הניצוח יותר קרוב. וכלל הענין הוא לפרש הגדול שבכל הנסים מה שגררם מבית מושבם לתוך הים. ובספר ישן גרסינן קינוגין ועתיירין כמה דאת אמר מוציא אסירים כו' (מתנות כהונה):

קול חבירו. כלומר של קטן כמוהו:

הדא הוא דכתיב אחזו לנו שועלים. אלו מצריים גדולים, שועלים קטנים אלו מצרים קטנים, מחבלים כרמים אלו ישראל הגדולים, וכרמינו סמדר אלו היונקים, ומנין שנקראו ישראל כרם שנאמר (ישעיה ה,ז), כי כרם ה' צבאות בית ישראל, כן הוא במדרש משלי סימן י"ט:

רבבה וגו'. (רבבה כו') משמע לא חסרת ממה שהשליכו ממכם ליאור שהרי אותם רבבה נתמלאו לכם במספר:

שש מאות כו'. ולכל אחד ואחד מהם הושלך בן אחד ליאור לפחות, הרי ששים רבוא (מתנות כהונה) ועיין בענף:

האיסכוליות. בתי מדרשים ששם לומדים התינוקות נקרא סכולי בלשון יון (ערוך):

למנינם. לפי חשבונם היו אחר כך המצריות הולכין כו':

אחזו. משמע דבר הנאחז ביד לשימור: