עץ יוסף על שיר השירים רבה א:ה:ג

אלא בינות ירושלים. כן צריך לומר וזהו שסיים המדרש שיושבין ומבינין אותם (יפה תואר):

להעשות מטרפולין. פירוש אם של עיירות, ואם בלע"ז מטרי, פאלין בלשון יון עיר (ערוך), ולכן קורא כל ארצות האומות בנות ירושלים שכל הארצות אצלה ככפרים שנקראו בנות כמה דאת אמר אשדוד ובנותיה, וכאן כתיב בנות ירושלים, ועיין בשמות רבה פרשה כ"ג (סימן י):

עד לשע. ליתא בפסוק (אסיפת אמרים):

לכופרנין. לשון כפרים:

מפורנך. פירוש בלשון יוני מוהר (מוסיף הערוך). ורצונו לומר שבעד מה שהאשה מכנסת לבעלה נדוניא הוא נותן לה כתובה, וכאן רצה לומר לא מפני שאתה שמרת את הברית אשר כרתי אתך אני אתן אתהן לך לבנות (פירוש לכופרנין, וילכד את בנותיה (במדבר לב, מב) תרגום וכבש ית כפרנהא) להיות משועבדים לך:

אלא מן פרנין דידי. רצה לומר בחסדי ובריתי שאני שומר את בריתי. ואפשר שהמדרש דכאן הוא מכוון למה שכתב רש"י ביחזקאל שם ומדרש דרבי תנחומא ולא מבריתך לא מפטרמוניא שליך לא נתתיה לאברהם אביך בין הבתרים, וזה הלשון קרוב ללע"ז, שכן קורין עתה לקרובת אב פאטראמוני"א בלע"ז, וכן קורין כל דבר שיש לו לאדם מנחלת אבותיו, עד כאן לשונו, וזהו שאמר כאן לא מפורנך רצה לומר מהמוהר שנתחייבתי ליתן לאברהם בעד במה שהכניס לי מעשים טובים, שהרי לא נתתים לאברהם, אלא מן פרני מן מוהר שלי, רצה לומר שאני נותן לך זה המוהר בחסדי:

הא רנה. בתמיה, והרי היא אינה אלא עקרה, וליכא למימר דפירושו דמעיקרא הות עקרה והשתא נפקדה, כדמצינן כמה עקרות שנפקדו. ויש לומר דעיקר דיוקו מדכתיב בסיפא דקרא לא ילדה והוה כפל לשון, אלא על כרחך לאורויי דהשתא נמי לא ילדה ולכן מקשה שפיר, ועיין ברכות דף י' מסימן מ"ח בעין יעקב ומה שכתבתי שם:

את השירה הזאת. לאו משום דאיקרו שירה ולא שיר קאמר שהרי בשירת דבורה כתיב עורי עורי דברי שיר, אלא לא שאני לן בין שיר לשירה, כי מהשם אין ראיה, אלא מהכנוי יליף, כי לעולם נזכר הכנוי בשירות העוברות בלשון נקבה כדכתיב הכא השירה הזאת, וכן בשירת הבאר, וכן בהאזינו וענתה השירה הזאת, וזה שסיים המדרש שירה חדשה אי כתיב כאן אלא שיר חדש, הרי דעיקר דיוקא מחדש (יפה תואר):

על ידי שצרתן צרת נקבה יולדת. פירוש שהצרות נמשלו לנקבה שיולדת וחוזרת ויולדת, כי כן אחר צרה זו אף על פי שנושעו ממנה היתה באה אחרת, ולכן אמרו שירות בלשון נקבות, שאף על פי שהשירה היא על התשועה ולא על הצרה, מכל מקום מפני שהיתה על תשועת הצרה קראוה בלשון נקבה לרמוז שעוד תבא אחריה צרות (יפה תואר). ועיין תוספות פסחים דף קט"ז ע"ב ד"ה ונאמר כו' ובפרש"י בערכין דף י"ג ע"ב. והבט וראה שכל הגאולות היו על ידי נקבה, כי גאולת מצרים אף שהיתה על ידי משה מכל מקום בתיה בת פרעה שהצילתו מן המים וגדלתו נקראת הגאולה על שמה, וכן גאולת סיסרא על ידי דבורה ויעל אשת חבר הקני, וכן גאולת אנטיוכס על ידי אשה יהודית, וכן פורים על ידי אסתר, ולכן כל השירות היו גם כן בלשון נקבה, אבל לעתיד יהיה הגאולה מצד הזכר שהוא נצח ולכן יהיה הגאולה נצחית וקיימת, אבל כל הגאולות הראשונות הם בסוד ההוד שהיא נקבה (מקובלים) [פרי עץ חיים שער ראש חודש פ"ד]: