עץ יוסף על שיר השירים רבה א:ד:ח

תמן תנינן. יבמות ס"ד, א, ועיין בבבא בתרא פרק חזקת הבתים:

אתון. באו:

בעיין כו'. היו רוצים שיתפרשו זה מזה, וצריך לומר שהיה בעל כרחה, והלכה עמו מצד הדין, וכן מוכח מסוף המעשה שהיה בעל כרחה:

כשם שנזדווגתם זה לזה כו'. כוונת רשב"י היתה דבאדם המגרש את אשתו אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, אבל בזו כיון שגרשה לשם שמים עושה מצוה, וכל אדם העושה מצוה צריך לעשות סעודה כמו מילה וחתונה (זית רענן):

ושכרתו. היא היתה משכרת אותו:

דפג חמריה. שהמיר ונשתנה יינו מעליו כמה דאת אמר (בבא בתרא י, א) יין מפיגו:

אף צדיקים כו'. כלומר יש בידם מפתח העקרות שעל ידי תפילתם פוקד אותם השי"ת:

ואומרים אין לנו כו'. בספר ישן מסיים שנאמר כי אתה אבינו:

האי חדותא כו'. זהו חדוה שלימה חדוה על חדוה: