עץ יוסף על שיר השירים רבה א:ד:ה

תמן תנינן. בחגיגה בבלי (יד, ב) ובירושלמי פרק אין דורשין (חגיגה פ"ב ה"א):

לפרדס. פרש"י עלו לרקיע על ידי שם. וכתבו התוספות ולא עלו למעלה ממש אלא היה נראה להם כמו שעלו עיין שם. והערוך כתב נכנס לפרדס, פי' כינהו פרדס מענין גן עדן שהיא גנוזה לצדיקים, כך אותו מקום הוא מקום בערבות שהנשמות של צדיקים צרורות בו:

בן עזאי הציץ ונפגע. וכן הוא בירושלמי, אבל בבבלי תני בן עזאי הציץ ומת בן זומא הציץ ונפגע:

הציץ. פרש"י הציץ לצד השכינה:

ונפגע. פרש"י נטרפה דעתו:

דבש מצאת כו'. כתב הרב המורה בח"א פל"ב שדמה החכמה במאכל הערב שבמזונות והוא הדבש, והדבש בטבעו כשירבו ממנו יעורר האסטומכא ויביא הקיא, וכאילו אמר שטבע זאת ההשגה עם גדולתה ועצמותה ומהשגה מן השלימות, אם לא יעמדו בה אצל גבולה וילכו בה בשמירה יהפך לחסרון, כאילו הדבש אשר אם יאכל כשיעור יזון ויערב לו ואם יוסיף אבד הכל, לא אמר פן תשבענו וקצת בו אלא אמר והקאתו עד כאן:

קצץ כנטיעות. פירוש קלקל ועוות, ולפי שדמה אותו לפרדס בתחילת הדברים, נקט לישנא דקצץ בנטיעות, ורצה לומר שטעה בשתי רשויות (רש"י). ובכד הקמח כתב דממדרש זה מוכח שקורין החכמים הפסקת התורה קצוץ נטיעות עד כאן, אבל היפה מראה כתב שמכאן משמע דפירוש קצץ בנטיעות מה שהיה אומר איזה דבר על התינוקות שהם הנטיעות שהיו צומחות ועושה פרי ומסתתמין, ומכל מקום אמת הדבר שטעה בשני רשויות ומפני זה יצא למינות עד כאן לשונו:

נכנס בשלום כו'. פירש רבינו האי שהציץ וכהוגן, וצפה כראוי והכיל דעתו אותן גבורות ובהלות, ונתן לו הקדוש ברוך הוא חיים וכל דבר שצפה חשב בו מחשבה נכונה בדעת נכונה:

ועליו נאמר הביאני המלך חדריו. דהיינו מה שנכנס בסתרי היכלות: