עץ יוסף על שיר השירים רבה א:ג:א

ריחות היו. כלומר כעין ריח בעלמא:

כאדם שמריק כו'. שמריק השמן בעצמו, ובתנחומא (יתרו סימן ג) איתא הראשונים ריח שירים אמרו לפניך אבל אנו שמן תורק שמך, כשבאנו לים לא הנחנו לשון של שבח שלא קלסנו לך לכך נאמר לריח שמניך וגו' כאדם שמריק מכלי אל כלי חבירו:

שמטביל זכרותו במחול בים. באבות דרבי נתן פרק כ"ה (ה"ג) איתא אינן יכולין לכתוב כל מה שקריתי ושניתי ומה ששמשתי לחכמים בישיבה, ולא חסרתי מכל אשר שאלו עיני (ספרים אחרים ולא חסרתי מן התורה) אלא כאדם שטובל אצבעו בים, ולא חסרתי מתלמודי (נוסח אחר מרבותי) אלא כדי שיכחול המכחול מן השפופרת. ובסוף פרק ארבע מיתות איתא הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי, הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים, הרבה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת. ובמדרש הנעלם סדר וירא דף צ"ט ע"א איתא דאילו יהון כל בני אינשא דעלמא סופרים לא יכלין למכתב, ולא חסרון תלמידי מחכמתי אלא ככוחלא בעינא, ואנא מרבותי אלא כמאן דשתי בימא, ולא הוה אלא למיתן טיבותא לרבוהי יתיר מיניה עד כאן. הרי אתה רואה שטעות סופר יש כאן וצריכין להגיה. ופירש רש"י שפופרת קנה שנותנין בה כחול, ומכחול קיסם של עץ או של כסף שתוחבים בתוכו ומטבלו בכחול ומוציאו, עד כאן לשונו. ואפשר שצריך לומר בדברי רבי אליעזר ואני לא חסרתיה (פירוש מרבותי) אלא כאדם שמטביל זכרותו במכחול (פירוש כמו שמטביל הקיסם של הכחול בהשפופרת של הכחול), ובדברי רבי יהושע צריך להיות כאדם שמטביל זכרותו של המכחול בים, פירוש כאדם שמטביל הקיסם של הכחול בים שלפי ערך רוב המים שבים לא חיסר כלום:

אני אין בי כח לומר כמו שאמרו רבותי. רבי אליעזר ורבי יהושע, שאני לא חסרתי אפילו כמו שאמר ר' יהושע:

אלא רבותי חסרוהו. אף דכל מלמד לחברו תורה המלמד אינו חסר כלום, אך הכוונה שמהרוב תורה שהיה ברבותיהם של רבי אליעזר ורבי יהושע לא קבלו מהם רק מעט, ואמר רבי עקיבא שמה שקיבל הוא מרבותיו לא נחשב אפילו למעט אלא רק כמו שמריח באתרוג כו':

וכממלא מאמת המים. שדרך המעיין כאשר נפתח ומימיו יוצאים ומתפשטים לחוץ אז במעיין הזה נכנסים בו המים הזכים מן המקור, כי בשביל שהוציא לכך באים המים הזכים והבריאים למעיין מן המקור עצמו, נמצא לא נחסר המעיין לעולם, והמים שלוקחים מן המעיין לא נחשב כלום למים נגד המים הזכים שבאים אחר כך להמעיין:

פעם אחת שהה רבי עקיבא לבא כו'. בא לומר שאף על פי שרבי עקיבא היה תלמיד חכם כל כך עד שאמרו עליו הלכה מבחוץ תורה מבחוץ כו' מכל מקום היה אומר שלפי גדלות התורה לא למד כלל שלא החסיר מהתורה אלא כמריח מן האתרוג:

מבחוץ. שלא רצה לפסוע על ראשי התלמידים לילך ולישב על מקומו:

זו הלכה. כלומר איזה הלכה, רצה לומר שאלה של איזה הלכה נשאלה:

הלכה מבחוץ. רבי עקיבא שהוא בעל הלכה הוא בחוץ. וכתב הרד"ל הלכה פירוש הלכה למשה מסיני, ותורה מבחוץ הוא הפלפול מסברא, ועיין בפרש"י שלהי הוריות דף י"ג ע"ב, והיינו סיני ועוקר הרים עד כאן לשונו:

חזרה ונשאלה שאלה. וזו היתה שאלה שלישית, ועיין בספר אות אמת:

כמין ריס. עמק המלך מתרגמינן בית ריסא דמלכא, רצה לומר שהיה מדרשו במקום רחב כמו העמק (אות אמת), או פירושו עגולה כריס זה של עין (מתנות כהונה). ובקדושין איתא בפרק קמא (לא, א) אמר לו מבין ריסי עיניך אתה ניכר שבן אלמנה אתה:

מיוחדת לו לישיבה. פירוש מיוחדת לו לרבי אליעזר, ועליו היה רבי יהושע אומר זה לאחר פטירתו שהאבן שהיה יושב עליו רבי אליעזר דומה להר סיני ורבי אליעזר דומה לארון הברית, אבל אין נראה לפרש זה על רבי עקיבא שיאמר עליו ר' יהושע רבו כן בחייו, גם לשון ישב עליו משמע שכבר נפטר בשעה שאמר זה, והיינו רבי אליעזר שמת קודם רבי יהושע (רד"ל):