עץ יוסף על שיר השירים רבה א:ב:ג

גינוסין. מיוחסות:

כדאית. ראויה:

ושיחתו כו'. שלא היה מדבר בפירוש שרצונה לשמוע מפי המלך עצמו שגנאי הוא לו שלא האמינה, ולפיכך גמגם בלשון תשובתו (מתנות כהונה):

דומה. כמדומה לי:

ומה תלמוד לומר ויגד משה את דברי כו'. פרש"י בשבת דף פ"ז, א' וכי מה אמר הקדוש ברוך הוא למשה בין וישב משה דנעשה לויגד משה שיאמר לישראל, ומה אמרו ישראל למשה על כך שהוצרך משה להגיד למקום, והלא לא נאמר בנתיים אלא הנה אנכי בא וגו', אלא על ידי שאמר הנה אנכי כו' בדברי עמך דמשמע שלא ידבר הקרה עמהם רק אך במשה והוא יהיה מליץ בינותם. וכן צריך להיות כאן אלא על ידי שאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, והם אמרו לו רצוננו לשמוע מפי מלכנו, ויגד משה את דברי העם אל ה' אמר לו כך תבעו:

אמר ליה ושמעון כו'. פירוש אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה כן משמיעין לתינוק מה שהוא רוצה לשמוע ולפיכך מיד כתיב לך אל העם וקדשתם וגו' (מתנות כהונה). ולי נראה דהני תיבות אמר ליה ושמעון למיינוקא מה דהוא בעי מיותר כאן, ולקמן צריך לומר תנו רבי שמעון בן יוחאי כך תבעו אמרו רצונינו לראות כבוד מלכנו (רצה לומר שלא זו שאמרו רצוננו לשמוע מפי מלכנו אלא אף זו שאמרו רצוננו לראות כבוד מלכנו. (ופריך המדרש) ושמעון למיינוקא מה דהוא בעי, (פירוש בתמיה וכי בשביל ששאלו כך היה צריך למלאות משאלתם). ר' פנחס בשם ר' לוי גלוי היה כו'. או צריך לומר אמר ר' פנחס בשם ר' לוי ושמעון למיינוקא מה דהוא בעי, אלא גלוי היה כו' וכדאיתא בשמות רבה פרשה מ"א סימן ג'. ודברי ר' פנחס (הראשון) שאמר מתלא אמר דנכית כו' הוא שייך לדלעיל שאמרו במשל כיון שחזר אותו השליח אל המלך היו פניו שוחקות כו', ואמר שמשה גמגם בלשונו ושיחתו אינן נשמעות משום שהיה ירא לומר בפירוש שהם אינם מאמינים בו משום נכית מחויא כו', או אפשר שהני תיבות אמר נליה מיותר, וכך פירושו אמר ליה כך תבעו, ופריך המדרש ושמעון למיינוקא מה דהוא בעי, והוי ליה למשה להקפיד עליהם ולומר להם שאין מדרך ארץ לבקש כזאת, ומשני רבי פנחס דמאן דנכית ליה כו', ורצה לומר שהיה ירא לדבר עליהם, ור' פנחס השני בא לתרץ דלמה הקדוש ברוך הוא הסכים להם בזה ואמר מפני שגלוי כו':

דנכית ליה חיויא כו'. פירוש משל אומרים מי שנשך לו נחש אפילו חבל עקום שדומה לנחש מפחידו ומתיירא הוא ממנו:

רצוננו לראות כבוד מלכנו. לא שאמרו רצוננו לשמוע מפי מלכנו אלא שאמרו רצוננו לראות את מלכנו וכבודו. ועיין במכילתא וברבה סדר יתרו (כט, ד):

אילו הראנו את כבודו ואת גדלו. היינו מכירים כי אין צריך אמצעי בינינו ובינו יתברך, והיינו מאמינים לו, ולא עשינו אלהים אשר ילכו לפנינו לאמצעי במקום זה משה האיש (אלשיך סדר ואתחנן):

ואל תבוא במשפט את עבדך וגו'. כן צריך לומר. ופירושו שלעולם הקדוש ברוך הוא עושה את שלו עד שלא נשאר פתחון פה לבעל דין לחלוק (מתנות כהונה):