עץ יוסף על שיר השירים רבה א:טז:ג

מטלטלת. כביכול בלא נחת רוח:

יהודה וישראל רבים. כחול אשר על שפת הים:

כך עד שלא נבנה בית המקדש. שני כל הקהל כאחד כו': וכדין כו'. ועתה אחר החורבן אפילו אם באת להצניע ולהעמיד שם ששים רבוא קנים אינה מחזקת אותם:

מטחנה. לשון משיחה ומדה, כלומר אינו נמדדת בהן להחזיק ולקבל אותם. ואפשר שהנהו תיבות ולא נסב יתהון היה נכתב פירוש על הגליון על תיבות לא מטחנה להון, והכניסוהו המדפיסים בפנים המדרש, ובירושלמי סוף מסכת תענית, ובאיכה רבתי (ב) סוף פסוק (ב) בלע ה' הגרסא באופן אחר:

קפצה לה ארץ ישראל. דארץ צבי (ירמיה ג, יט) כתיב בה, מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו (פרש"י משהופשט הוא כווץ ואין יכול לחזור ולכסותו בה) אף ארץ ישראל בזמן שיושבין עליה רווחא ובזמן שאין יושבין עליה גמדא, כדאיתא בגיטין דף נ"ז, א: