עץ יוסף על שיר השירים רבה א:יב:ג

עד שחזקיהו וסייעתו מסובין ואוכלין פסחיהם. כן צריך לומר (רד"ל):

סיריי נתן ריחו. פירוש שמפרש נרדי נתן ריחו סיריי נתן ריחו, פירוש סרחון (ויבאש תרגם אונקלוס וסרי) שסבירא ליה שנרד הוא המסריח וכדאיתא בתרגום יונתן עיין שם:

של אותו הדם של מילה. שמלו עצמם קודם יציאתן ממצרים כדכתיב כל ערל לא יאכל בו:

קשה. פירוש שהיה מסריח, ועיין בשמות רבה פרשה י"ט (סימן ה):

והופיע. צריך להיות והפיח (אות אמת). ובשמות רבה פרשה י"ט איתא שאותו ריח הטוב לא הפיח אלא בפסחו של משה רבנו עליו השלום, והיו מתאוים לאכול מפסחו של משה, ואפשר שריח רע נכנס לתוך פסחו של משה, וזהו שאמר כאן והיתה נפשם קוהא לאכול:

סינטומוס. פירושו בלשון יוני כללו של דבר (ערוך) ועיין בבמדבר רבה פרשה י"א (סימן ג):

משקה. כוס של ברכה, וסנדק לא קחשיב דעד אליהו לא היה סנדק (אסיפת אמרים):

יהושע היה המוהל כו'. מכח ענוה נתנו ליהושע למול, וא"כ משה שהיה עניו מכל, היה משקה (ידי משה) ועיין בבמדבר רבה פרשה י"א:

שמלן בראשונה. וצריך לומר שכאן היה גם כן פורע שמל ולא פרע כאילו לא מל:

גבעה בערלה. פירוש מדלא כתיב בגבעת הערלות וכתוב אל גבעת מוכח שעשו גבעה מהערלות (כלי יקר). והרד"ל הגיה שצריך לומר מקום שעשו אותה כו', וכן הוא בבמדבר רבה: