עץ יוסף על שמות רבה ח:א

הה"ד שאו שערים כו'. משום דבעי לפרש ראה נתתיך אלהים לפרעה שקרא הקב"ה שמו של משה אלהים כשמו מייתי סמך מדכתיב מי זה מלך הכבוד שנקרא כן על שחלק כבוד ליריאיו כדמפרש סי' ב'. ומכיון דמייתי ליה מפרש ליה כדרך המדרש:

שלמה אמר הפסוק הזה. שאע"פ שכתוב בתחלתו לדוד מזמור. דבר ברוה"ק מה שעתיד בנו לומר:

עשה ארון של עשר אמות. הארון שעשה משה היה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו. וביומא פרק בא לו איתא שתבנית הארון לא עשה שלמה. וי"ל דמדרשינו ס"ל מדמצינו ששלמה עשה כרובים חדשים כדאיתא במלכים א' סימן ו' ש"מ שגם ארן עשה זולת הארון שעשה בצלאל. דהא הכרובים שעשה בצלאל היו מעשה מקשה דכפורת. ואם כן אם היה משתמש בארון דבצלאל למה היה לו לעשות כרובים חדשים. וגם מדהיו הכרובים עשרה אמות קומתן מסתמא גם הארון לא היה קטן מזה השיעור. ומה דלא כתיב מעשה הארון בהדיא בפסוק. משום דאפשר דארון של משה עם הכפורת וכרובים היה מונח בתוך ארון של שלמה לתפארת ושמירה והכי איתא בתנחומא עשה ארון של עשר אמות והכניס את הארון הראשון בתוכו [יפ"ת]:

של עשר אמות. לרמז על י' ספירות [כ"ח]:

ואין י' אמות יכולין להכנס בתוך עשר אמות. שלעולם חלל המקבל צריך שיהיה גדל קצת מהדבר הנכנס בו שיוכל לקבלו:

ועוד שהיו טוענים בו. וצריך להות מקום ליכנס יד הטוענים אותו:

והיה מתבייש. כי לא שת לבו מתחלה לזה. ומאת ה' היתה זאת כדי שיעשה הנס הזה לכבוד דוד לאות שמחל לו ה' על עון ב"ש כדאיתא בפ"ב דשבת:

התחיל להתפלל. כדאמרו בבמדב"ר פ' י"ד שאמר כ"ד רננות ולא נענה בתפלתו. הביא ארון של דוד:

והביא ארונו של דוד. דמדקאמר אל תשב פני משיחך משמע דפניו היו שם. והפסוק ה' אלהים אל תשב פני משיחך הוא פסוק בד"ה (ב' ו' מ"ב). וסמך דרשתם נראה שהוא על פסוק הקודם ועתה קומה כו' לנוחך אתה וארון עוזך. ואם הוא הפסוק שבתהלים צריך להיות בעבור דוד עבדיך אל תשב פני משיחך. וגם שם כתיב קודם זה הפסוק קומה ה' למנוחתיך אתה וארון עזך:

באותה שעה חיה דוד. פי' חיה ממש דאיך היה שלמה מכניס ארנו של דוד אל פתח ההיכל והלא אפילו טמא מת צריך שלוח מחנה שכינה. לכך אמר חיה ממש [ת"נ]:

והכל ממך לדרוש. פי' והכל ממך וברשותך לדרוש כן מפסוק שאמר דוד בעצמו בספר תהלים. אף שדרש זה הוא תמוה לפי עיני אדם. מ"מ אמת הוא שהרי דוד אמר חייתני מירדי בור. ולפ"ז הוא דאמר שלמה אל תשב פני משיחך פירושו אל תשב פני משיחך דהוא קיים קדמך כדאיתא בקהל"ר:

זכרה לחסדי דוד עבדך. ולעיל מיניה כתיב קומה ה' אלהים לנוחך אתה וארון עזך דמשמע שעל העמדת הארון למקומו מבקש. וככלות שלמה להתפלל כו' וכבוד ה' מלא את הבית וגו'. כי מלא כבוד ה' את בית ה'. דמשמע דעדיין לא היה הארון בה במקומו שהשכינה ירדה עליו קודם שיכלה להתפלל ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך. אבל קודם תפלה זו לא היה נענה בכל כ"ד רננות דכתיב מקמיה האי קרא [רש"א]. והא דכתיב הבאת הארון קודם תפלת שלמה. י"ל שבתחלה סיפר הכתוב דרך כלל שהכניסו הארון למקומו ושע"י שרתה שכינה. ושוב פירש כי הכנסת הארון היה ע"י שהתפלל הרבה ושוב הזכיר זכות דוד [יפ"ת]:

ורוה"ק צווחת ואומרת. כלומר דבר זה מפורש בדברי קהלת שנאמר ברוה"ק:

ושבח אני את המתים. שלא נענה שלמה בזכות עצמו שהוא חי. אלא בזכות דוד:

התחיל שלמה אומר שאו שערים. פי' קודם שביקש בזכות דוד כדאיתא בבמדב"ר פ' י"ד:

בקשו לרוץ את ראשו. פירש"י שחשבו שעל עצמו אומר מלך הכבוד ואע"ג דשלמה לא מצי עייל למקום הקודש. יש לומר כמו שטעו שעל עצמו אומר כן. טעו ג"כ בו שרוצה לעייל למקום הקודש:

ד"א מי הוא זה מלך הכבוד. ואע"ג דלא פירש לעיל למה נקרא הקב"ה מלך הכבוד. מ"מ משום דלעיל דריש בהאי קרא קאמר השתא דבר אחר. וכן דרך המדרש [יפ"ת]:

למה קרא להקב"ה מלך הכבוד. הא כל מלך יש לו כבוד ואיך יהיה שם מלך הכבוד מיוחד להקב"ה וקאמר שנקרא מלך הכבוד ע"ש שהוא מלך מושל ושליט על הכבוד. והוא הנותן כבוד לזולתו:

אין רוכבים על סוסו כו'. מפני אימת מלכות כדאיתא בסנהדרין פכ"ג ע"ש:

על כסא ה'. ואיתא בגמרא דכסא ה' הוא שהיה דן בלא עדים והתראה כההיא מעשה דשתי זונות. כשם שכסא ה' דן בלא עדים והתראה:

סוסו של הקב"ה סופה וסערה. דבר זה הוא מסודות התורה [ת"נ]:

ויקח משה את מטה האלהים בידו. בבמדב"ר פ' י"ד מביא קרא דויקח את המטה מלפני ה':

ראשו כתם פז. והיינו עטרה שמשימין על ראש:

שנאמר תשית לראשו עטרת פז. ואמלך המשיח קאי דכתיב אחריו חיים שאל ממך וגו' ונדרש על משיח בן דוד שכשיראה משיח בן יוסף נהרג יבקש מן הקב"ה שיתן לו חיים ואורך ימים כדאיתא במסכת סוכה:

שנאמר לבש ה' עוז התאזר. הכונה על התורה שנקראת עוז שנאמר ה' עוז לעמו יתן. וגם התאזר הוא תרי"ג בגימטריא:

ונתנו לישראל שנא' ה' עוז וגו' את עמו בשלום. ותיבת בשלום אותיות מלבוש [ערכי הכנוים]:

קיסר אגוסטא. הרומיים קראו לשלטון שלהם קיסר על שם המושל הראשון כי כן שמו. ולמושל שני קראו אוגוסטוס. וטעם המלה מוסף ומגדל ועל שמו קראו כן לבאים אחריו. ולאשת הקיסר קראו אווגוסטא [מוסף הערוך]:

ממיתין אותו. שהוא מורד במלכות:

קרא למשה בשמו. דרך כבוד על שיעשה מעשיו ומופתיו בפרעה. או הכוונה ששמהו אדון לפרעה ומושל בו לרדותו:

אמר לו הקב"ה למשה כו'. כמו ד"א ראה נתתיך אלהים לפרעה אמר לו הקב"ה למשה כו' דהשתא לא מפרש אלהים לשון כבוד כדלעיל. אלא שזה נא' כפי מה שיחשוב פרעה שהוא אלוה:

לפיכך יראה אותך ויאמר שזה אלוה. ר"ל שבראותו אותך עושה נסים היפך הטבע יכיר שאתה יכול למעלה מן הטבע ויתן לך קילוס אלהות למעלה מן אלהותו כי יש יכול לשדד המזל היפך דעתו כמו שאכתוב לקמן: