עץ יוסף על שמות רבה ז:א

הה"ד בכל עצב יהיה מותר כו'. כונתו לתרץ מאי שנא שכאן כתוב הדבור אל משה ואל אהרן ובכל הדבורים עד כאן נזכר משם לבדו. ולזה דרש שהיה לו כעין עונש על דבור שפתיו:

כל הדברים שאדם נושא ונותן בהם דברי תורה. פי' אם בכל הדברים שהוא נושא ונותן יש בהם דברי תורה. אף שהענין בעצמו אינו דברי תורה אלא מתוכו נראה ונשמע דבר תורה. אפילו הכי נוטל עליהם שכר [ת"נ]:

יכול אף בדברי בטלה כן. פי' מילי דעלמא שהם דברים בטלים שמא תאמר כי גם בהם כל שיוסיף האדם השתדלות בהם יועיל בהם על דרך ויד חרוצים תעשיר. לכן אמר ודבר שפתים אך למחסור כי פעמים תוספת ההשתדלות והדיבור בהם מזיק כיוסף שע"י שהשתדל והוסיף להזהיר על התרתו ממאסרו היה לו סיבה להזיק:

עשרה שנים. והוא נתעכב שם י"ב שנה. שבן י"ז שנה היה כשנמכר. ובן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה הרי שהיו י"ג שנה משנמכר עד שמלך. ושנה אחד היה בבית פויטפר הרי י"ב שנה היה בבית האסורים:

שהוציא דבה על עשרה אחיו. דעל בנימין ודאי לא הוציא דיבה:

נתוסף לו עוד שתי שנים. מדה כנגד מדה שמפני שחטא בשתי זכירות לכן נשכח שיעור שתי זכירות שהם שתי שנים. כי גבול זכרון לפניו יתברך על ברואיו הוא שנה שנה יום הזכרון:

בתחלה היה ראוי הדבור כו' הלא אהרן אחיך כו'. חלופי דברים יש כאן ויש לגרוס בהיפך וכן אתה מוצא במשה בתחלה היה ראוי ליעשות כל הנסים על ידו. ובשביל שאמר שלח נא ביד תשלח נאמר לו הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא (והיינו בעשיות הנסים שנעשו איזה מהן ע"י אהרן) ואף כאן הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו' והיה ראוי הדיבור להתייחד עליו ובשביל זה (מה שאמר הן בני ישראל וגו') נתייחד (תיכף אח"ז) הדבור עליו ועל אהרן שנאמר וידבר ה' כו' [ת"נ]: