עץ יוסף על שמות רבה נא:ד

עדות הוא וה"פ המשכן של שכינה שיש בו עדות לישראל שיש להם סליחה על מעשה העגל. לאפוקי מהעכו"ם שחשבו שאין להם סליחה כדלקמן:

שנתמנה מפי הקב"ה פי' שנתמנה לעשות משכן מפי הקב"ה. כי לולא זה שהשכין ה' שכינתו בו לא האמינו שה' יצוה לבנות לו בית כי השמים כסאו ואיזה בית אשר יבנו לו. או שמשנאתו את ישראל בחטאם לא ישכון בתוכם. אבל השראת שכינתו שם הוא אות ומופת שהקב"ה צוה לבנות לו בית ואוהבם אהבה גמורה:

א"ר יצחק מלה"ד כו' גם דעתו שהעדות על הסליחה:

כיון שהיו מריחות ריח בשמים. המשל הזה הסמיכום חז"ל אפסוק מי זאת עולה מן המדבר מקוטרת מור ולבונה וגו' שע"י עשן המערכה שלא זזה ממקומה ראו השראת שכינה:

שנא' אמרו בגוים כו' מדכתיב בתריה פני ה' חלקם לא יוסיף להביטם מייתי ראיה. ותפס פסוק זה לומר דפני ה' חלקם הוא מאמר העכו"ם ולא מאמר המקונן. ואע"פ דהאי קרא בחורבן ירושלים אמרו. מייתי ראיה שדרך העכו"ם לחשוב שאין ה' מתרצה עוד כשכועס על ישראל:

שנא' ויאמר ה' סלחתי כדבריך. קשה דהאי קרא במרגלים כתיב (יפ"ת):