עץ יוסף על שמות רבה ה:ד

למדתך תורה דרך ארץ כו'. ואע"ג דלעיל פ"ד סי' ד' אמר שבעל השבועה נתן לו רשות צ"ל דר"י פליג וס"ל דכל דאפשר לקיים השבועה יש לקיים. שלא תתבטל המצות ע"פ הדבור אלא היכא דלא סגי בלאו הכי:

שהנשבע בפני חבירו כו' עיין בפ"ד דנדרים בבבלי ובירו':

נשבע ליתרו. שלא ילך חוץ לדעתו. כדלעיל פ"א:

והתיר שבועתו בפניו. היינו התרה ממש ע"י פתח כדאיתא בפ"ד דנדרים. ורבי יוחנן בעל המאמר הזה פליג על מ"ד שהתיר לו יתרו את נדרו דהיינו שנתן לו רשות אלא ס"ל לרבי יוחנן התרה ממש. והמתיר לו היינו הקב"ה כדמשמע בתנחומא [יפ"ת]:

במדין נדרת כו'. ולפי דרש זה פי' הכתוב כך הוא ויאמר ה' אל משה בסיני. במדין לך תחלה והתר לפני יתרו. והדר שוב מצרים ופי' ויאמר ה' אל משה וכבר אמר לו ה' למשה במדין לך:

והלא דתן ואביהם היו. כדאמר בנדרים פ' ר"א כל מקום שאתה מוצא נצים נצבים אינם אלא דתן ואבירם. ופי' הרא"ש שכן מצינו בהם אשר הצו וכתיב יצאו נצבים הילכך ב' אנשים עברים נצים הם דתן ואבירם. ולא מתו מדהיו במחלקותו של קרח:

שנתענו. לשון עניות ועני חשוב כמת. ולא היו יכולין להזיקו שאין דבריהם נשמעים:

ד' הם חשובים כמתים. עיין בב"ר פ' ע"א:

במסכת עכו"ם. דף ה' ובנדרים דף ס"ה: