עץ יוסף על שמות רבה ה:כ

מכאן אתה למד שהיו כשרים. אבל מהנוגשים אצים לאמר אין ראיה דאפשר לומר דאה"נ דהשוטרים היו נמי דוחקים אלא דנקט עיקר הדוחקים. והא דקאמר אבל השוטרים לא היו אצים שהם כשרים. היינו משום דמויוכו שוטרי בני ישראל ילפי שהם כשרים אמרינן נמי התם הכי:

ומסרו עצמן. שסבלו מכות ולא דחקו את עוש המלאכה:

שנאמ' אספה לי שבעים. וסיפיה אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו דהיינו אותם שלקו עליהם במתכונת הלבנים:

ויבואו שוטרי בני ישראל כו'. דרך הספר כן הוא להביא כמה מקראות קדומים עם פסוק הנדרש [ת"נ]:

אחר ששה חדשים כו'. כלו' שזה שפגעו בהם עכשיו שנראה שעד עכשיו לא מצאום. היינו מפני שמשה היה במדין ואהרן במצרים ולא עם ישראל. ועתה בא משה ממדין ויצא אהרן לקראתו ממצרים ופגעו בהם השוטרים:

מהו נצבים. מאי נ"מ שהיו נצבים או יושבים. לכך דריש דלגזירה שוה קאתי [ת"נ]:

דתן ואבירם היו. וקרי להו נצבים על שם שנאמר בהם יצאו נצבים. וכאילו אמר הנצבים פגעו במשה ואהר כדפירש"י בנדרים פ"א. ואע"פ שאמר לעיל שהשוטרים היו צדיקים. הם היו רשעים:

דתן ואבירם היו עמהם. ולא אמר שדתן ואבירם לבד היו. דע"כ עיקר קרא בכלל שוטרי בני ישראל מיירי רק שדתן ואבירם לבדם אמרו להם ירא ה' עליכם כי השוטרים הכשרים לא יעיזו במשה וגם אין להם לספק במשה כי כבר האמינו בפקוד פקדתי:

התחילו מחרפין כו'. כוונת המאמר שקרא להם נצבים ע"ש שהיו מחרפין וכדגרסי' בתנחומא יצאו נצבים כו' יוצאים כשהם מחרפים ומגדפים שנאמר כאן יציאה ויציבה ונאמר בגלית הפלשתי יציאה ויציבה ויצא איש הבינים וגו' ויתיצב ארבעים יום מה יציאה דהתם בחירופין וגידופין [כמש"נ שם אני חרפתי את מערכות ישראל] אף יציאה ויציבה דהכא בחירופין וגידופין: