עץ יוסף על שמות רבה מז:ה

וכי אפשר לו לאדם בטבעו. ומאחר שהוצרך ה' לעשות לו נס שיהיה נזון מזיו השכינה. יותר טוב שימציא לו ה' מזון ששם שיתפרנס בטבעו. כי השתנות סדר הטבע באדם אינו שבח אלא גריעות כדאי' בפ' במה בהמה. ומשני משום שד"א שלא ישנה אדם ממנהג המדינה. וכמו שהיה למלאכים כשירדו למטה (יפ"ת):

אזלת לקרתא כו' אם באת לעיר צריך אתה לילך במנהגה:

ואכלו ושתו וכן הוא בתד"א שאכלו ממש:

א"ר יוחנן כו' וס"ל שלא אכתו ממש אלא היו נראים כאוכלים שמאכל ראשון ראשון שהובא לפניהם היה מסתלק:

מעשה בר' יוחנן כו' כוונתו לתרץ יתור מלת עם ה' ולפי הדרוש הוא מבואר שלהורות בא שלא זז משה מכותלי השכינה תמיד כל מ' יום ומ' לילה. אלא חוזר ומסדר תלמודו עם ה' לפי שהתורה ארוכה מארץ מדה ומני ים עמוקה. וע' בויק"ר ובחזית פסוק אם יתן איש שכך א"ר יוחנן על שלשה וד' שדות וכרמים שמכר לצורך ת"ח ולכך בכה:

שמכרתי דבר שנברא בו' ימים. אע"ג דלארץ לא הוצרך אלא יום א' שנא' בו יקוו המים ותראה היבשה. י"ל מכיון דכל העולם מקושר קצתו בקצתו וכל חלק צריך לאחרים. שהארץ צריכה למאורות להצמיח דשאיה וכן לגשמים הבאים ע"י הרקיע. וההקש אל זה בכל הדברים. לכן שפיר אמר על כל דבר שנמצאים עכשיו שנבראו בו' ימים (יפ"ת ותו"נ):

אבל מלחמה של תורה אכל כו'. יתורא דלחם ומים קא דייק דלא ה"ל לכתוב אלא ויהי שם עם ה' מ' יום ומי' לילה לא אכל ולא שתה. לה"ק דאתא למימר לחם ומים טבעי לא אכל ולא שתה אבל לחם ומים של תורה אכל ושתה. שהתורה נקראת לחם ומים כדכתיב לכו לחמי בלחמי. וכתיב הוי כל צמא לכו למים:

והיה לומד תורה ביום ופושט כו'. מדאיצטריך למימר ארבעים תרי זימני ד?הל"ל עם ה' ארבעים יום ולילה אלא לחלק אתא שביום היה למד מפי הקב"ה. ובלילה היה פושט בינו ובין עצמו:

ולמה היה עושה כך והלא כשהיה הקב"ה מלמדו היה נותן לו ריוח להבונן יפה כי על זה ההפסקות משמשות כדאי' בת"כ ומשני ללמד את ישראל שלא יסתפקו בלמוד היום שלומדים בכנופיא זה עם זה. אלא גם בלילה שכ"א לבדו יהיה הוגה בתורה ומעיין בהם:

רשב"ל היה אומר לתלמידיו כו' נתחלף רבי יוחנן לר"ל ור"ל לר"י וצ"ל ר"י היה אומר לתלמידיו באו ולמדו תורה דשחרין כו'. ור"ל שר"י ס"ל שעיקר לימוד התורה הוא בלילה והלילה טוב לעיין ולפלפל יותר מהיום. ודרך התורה הורא מתחלה לגמור מרבו. והדר לעיין ולפלפל בה. לכן אמר לתלמידיו באו ולמדו ממני תורה דשחורין פי' בואו ולמדו ממני תורה של יום (ושחירי פירושו לשון שחרית). ודקרין פי' ומנהרין לה (מל' כי קרן עור פניו) בלילה. ר"ל ותעיינו בה לעצמכם בלילה לעשות אותם זך ונקי. משום שהלילה טוב לעיון יותר מהיום. וזהו שאי' בחזית רי"א אין גרנה של תורה אלא בלילה. וכן הוא בשמואל רבתי. ופי' המת"כ גרנה אסיפה וקיומה. אמנם ר"ל לפי שדעתו שהיום והלילה שוים היה אומר לתלמידיו באו ולמדו תורה דאימטין בכל עת שיגיע לידכם (והוא מל' קמא קמא דמטיה) בין ביום ובין בלילה. וזהו שקאמר אעפ"כ מודה היה ר"ל דאן רנה של תורא כו':

שנא' יתקם בעוד לילה. וההיא פרשתא בת"ת מידרש במדרשות:

רבנן אמרי ביום ובלילה. ס"ל כר"ל קודם החזרה וס"ל דבאשת חיל ממש מיירי במדרשות:

רבנן אמרי ביום ובלילה. ס"ל כר"ל קודם החזרה וס"ל דבאשת חיל ממש מיירי כפשטיה דקרא:

שנ' ויהי שם עם ה' כו'. משמע דבין ביום ובין בלילה היה למד מה'. אלמא דבהדדי נינהו. ולא ס"ל שהיה לומד תורה מהקב"ה ביום ופושט אותה בלילה. וע' מ"ש בויק"ר פ' י"ט ויתורץ לך מה שלא הביאו רבנן מקרא דוהגית בו יום ולילה:

המשנים הלומדים משניות לדרדקי דבי רב:

יושבין בבקר ובערב דכיון דיום ולילה שוים לעיון כי היכי דמושיבין מלמדים ביום מושיבין בלילה:

ד"א ויהי שם כו' בעוה"ז כו'. דייק יתור מלת שם. וגם לחם ומים למעוטי מאי. לכן מפרש דלחם ומים היינו תורה. ואתא לדיוקא דשם שעודנו בחייו אף שהוא ברקיע לא אכל משכר תורה כלום כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא. ולא נגד משה לבד אמר זה. אבל גם נגד כ ב"א העמלים בתורה רמז זה במלת שם:

לפיכך לחם לא אכל אלא כו'. מלת לפיכך מיותר. כי הולך ודורש יתור מלת הכתוב. ולעיל דרש מלת שם ועתה דורש מלת לחם לא אכל. ומתמה אלא מאין היה אוכל. והשיב מזיו השכינה כו':

הן ניזונות כדילפינן לקמן מואתה מחיה את כולם: