עץ יוסף על שמות רבה מז:ג

כתב לך בזכותך דלך דרש בזכותך:

אני נותן להם את התורה. ר"ל הלוחות. וכן משמע ממה שהביא ויכתוב על הלוחות וגו' ויתנם ה' אלי שחוזר על הלוחות שהזכיר:

לי נתנם ר"ל מדכתיב אלי ולא לי דאתא למעוטי אחרים כדדרשי' קול לו קול אליו בפ"ק דיומא:

ואני נהגתי עמכם עין טובה. פי' מעיקרא כשאמר ה' ליתנם לו נהג עין טובה ובקש בעדם עד שנתרצה ונתנם בזכותו לישראל:

אלות ותוכחות כדשנו בספרי דאלה הדברים אשר דבר משה. ואלה הדברים אשר דבר ירמיהו. דברי עמוס. ודברי דוד האחרונים. ודברי קהלת. כלן תוכחות הן. ותוכחות דהכא היינו דר' יוחנן ור' יהודה שלא ימירו שבכתב על פה. ובעל פה על שבכתב:

אינך מקבל שכר על למוד מה שבכתב בעל פה או איפכא:

למה שכך נתתיה שתהיה כן לעולם תורה שבכתב בכתב ותורה שבע"פ בע"פ ולא יהיו רשאים לשנות. והטעם שלא לומר דברים שבכתב בע"פ מבואר שלא יטעו. והטעם שלא לומר דברים שבע"פ בכתב כדאמר לעיל מפני עכו"ם שלא יעתיקום. אבל קשה הא כשם שהיה גלוי לפני הקב"ה שעתידים העכו"ם לשלוט בהם וליטול אותה מהם ויעתיקום ויהיו בזויים ביניהם כנזכר לעיל הא כן היה גלוי לפני הקב"ה תגבורת השכחה ויהיו מוכרחים לכתוב גם תורה שבע"פ ואפשר לתרץ בדוחק שעיקר קפידא היה אגלות בבל ומדי ויון שהקשו לישראל בעול שעבודם. אבל לא על האומות של עכשיו שאנו שרוים ביניהם שהם עושים חסד עמנו ה' ירום קרנם (תו"נ):

וכן משה אומר לישראל. ר"ל דכמו שמה שאמר השם כאן למשה בל' נוכח כתב לך מן הסתם לא נאמרה אזרה זו דוקא למשה לבדו אלא שיזהיר את זאת לכל ישראל. כן מצינו באמת שהזהירם על זה במקום אחר על חילוף הכתב לבע"פ וחלוף בע"פ לכתב. והיינו במקרא זה דהשמר לך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וכדמפרש המדרש אלו דברים שאתה רואה אותן שהם כתובים בכתב. שאם תדבר אותם בע"פ תוכל לשכחם ותבא לידי טעות. ומאמר פן יסורו מלבבך היא האזהרה על חלקה השניה והיינו העתקת תורה שבע"פ על הכתב כי מצותה רק שתהיה שמורה בלב. וזהו שאמר ופן יסורו מלבבך ר"ל שתסירם ותעתיקם מן הלב על מקום הכתיבה. וזה אסור לך לעשות כן. כי השמר פן ואל הוא אזהרה ולא תעשה:

לכך נאמר כתב לך את הדברים האלה כי ע"פ הדברים האלה. ר"ל כיון דיש תורה שבכתב ושבע"פ הכפיל הכתוב לומר את הדברים כי ע"פ הדברים. ומ"ש עוד שאלולי תורתי שקבלתם כו' הוא ענין אחר שדרש עוד על כי על פי וגו' כרתי אתך ברית והספיק לו במה שסיים כי על פי לדורשו למעלה ולמטה בהמשך שאר דרשות. וכן יש הרבה:

לא הייתי מכיר אתכם ולא הייתי מביט בכם. ההכרה היינו הכר פנים להעביר על עונם לפעמים כאומרו ישא ה' פניו אליך ואז"ל שנושא פנים לישראל. והבטה הוא שמביט ה' להצליחם ע"ד ופניתי אליכם ולפי ששני הענינים נכללים בברית כי הברית בין שני אוהבים סבה לבקש טובתו ולהעביר על פשכיו לפעמים כי על כל פשעים תכסה אהבה. ע"כ אמר שניהם:

כמו סבתה ורעמה וסבתכא. ר"ל שמתחלה אע"פ שנקראו ישראל לא היו נקראים בשם זה רק מצד שמורה על שם אביהם שיצאו מנו וכמו שיקראו בני כוש כושיים. וכן השאר על שם ראש משפחתם. אבל אחר קבלת התורה נתוודעו בשם זה היותם נקראים כן מצד שה' כרת עמהם ברית ונעשו קרובים לאל ושמו בקרבם. וכענין שם המלאכים מיכאל גבריאל הנקראים כן על שם קורבתם לאל. ואסמכתת דרוש זה הוא מדיוק מלת ואת ישראל שמצד כריתת הברית על התורה נקראים הם בשם זה. וע' רות רבה ששם ג"כ אי' זה רק על פסוק אחר וע"ש מה שכתבתי:

ומה גדלו הקב"ה הלא לפי זכותו היה ראוי שיתגדל יותר מאד ומשני שלא היה בעוה"ז שכר ממש אלא פירות:

שתהא יגע בהם בפיך שרמז שייגעו בהם בפה דהיינו שיהיו ד"ת מחודדים בפה. כמ"ש גבי כי חיים הם למוצאיהם. למוצאיהם בפה. ולא יספיק מה שייגעו בעיון. והיינו בפיך ובלבבך שצריך שיהיו שגורים בפה ומובנים בלב. ולא הזכיר כאן רק הפה דפשיטא שיצטרכו להבין בלב דלא סגי בלאו הכי:

ומהו כרתי אתך ברית ואת ישראל. שאיך יתכן לומר שאם לא ייגעו בפה לא היה ה' כורת ברית עם ישראל. לולא זה. ומשני דקרא לא אתא לאשמועינן ברית ה' עם ישראל. אלא שהם היו סיבת קיום העולם ע"י קבלת התורה. ומלת ברית רומז למלת בריתי הנזכר שם אם לא בריתי וגו' ופירושו כי ע"פ הדברים האלה היינו התורה בכללה כרתי אתך ברית במקום אחר שאם לא תשמרנה יפה יחרב העולם וזה שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. וע' בתנחומא סדר נח סי' ג':