עץ יוסף על שמות רבה מה:ה

פתח כי טוב אמר לך כו'. ופירושו כמו שמפרש אח"כ. מוטב לאדם כו' ומביא ראי' מדברי הילל והילל לא אמר דבריו אקרא. אלא מימרא בעלמא הוא דקאמר:

השפלתי זו היא הגבהתי כו'. רמז למה דאי' בפסחים פ' אלו דברים. שע"י שהשפיל והכניע עצמו ללמוד בעניותו זכה לגדולה שנסתלקו בני בתירה מנשיאותם ומינוהו תחתם וע"י שאח"כ נתגאה והתחיל מקנתן בדברים הושפל קצת שנתעלמה מנו הלכה כדאי' התם:

מוטב לאדם כו' כלו' שישפיל עצמו כדי שיהיה מוכן לגדולה. ולא בהפך וכדאמר לקמן בויק"ר פ"א רחק ממקומך שנים ושלש מושבות עד שיאמרו לך עלה. ואל תתעלם שיאמרו לך רד. מוטב שיאמרו לך עלה כו':

אמר דוד המגביהי לשבת כו'. דורשו על דרך אסמכתא לענין מוסר נפלא. המגביה לשבת הם הם המשפילים את ישיבתם. והמשפילים את ישיבתם זוכים לראות מה שבשמים ובארץ. כענין דוד שאמר מי גרם לי לראות כל הארץ (כמו שיפורש בסמוך) ומפ' המגביה את עצמו לשבת ר"ל שמשפילין אותו:

מי גרם לי לראות כל הארצות שכתוב ויצא שם דוד בכל הארצות. כנ"ל ור"ל וכתיב בסיפי' דקרא וה' נתן את פחדו על כל הגוים (ד"ה א' י"ד י"ז) ופירושו לראות ברעתם שכולם פחדו ממנו ונכנעים אליו במנחה שלוחה לו. אבל לא ראייה ממש כי לא הלך לראות כל הארצות:

טירון היה משה לנבואה כו'. לעיל פ"ג סימן א'. והמעריך פי' טירון היה חדש היה:

מבעתו מפחידו:

בוסר פי' מזלזל. כי דבר ה' בזה מתרגמינן פתגמא דה' בסר פי' שלא יחשוב שהוא קול נבואיי כי זה ראוי שיהיה נורא מאד ולכן יחשוב שהוא קול איזה אדם ולא יחשוב להשיב. ולכן הוצרך להיות קולו של אביו שאע"פ שאינו קול גדול מפני כבוד אביו הוצרך להשיב:

בא אבי ממצרים לעיל פ"ג משמע שסבור באמת שהיה אביו. וכן בתנחומא באותה שעה שמח משה ואמר עוד אבי עמרם חי:

לא עשה מה יפה כו'. ולפ"ז יהיה פי' כי טוב אמר לך כו' טוב היה לך יותר שיאמר לך עלה והיינו לראות מה למעלה ומה למטה (וזה מרומז במלת עלה) ממה שהשפלת עצמך לפני נדיב אשר ראו עיניך והינו מראה השכינה שהסתרת פניך ממנו והשפלת עצמך מראות וע"כ לא נתעלית לדעת מה למעלה ומה למטה (יפ"ת):

כבוד גדול עשה משה שהסתיר פניו מפרש כי הטוב והוא מה שנא' לך עלה הנה (הוא בא לך) מהשפילך כלו' שהשפלת עצמך. ופי' מה העליה שנא' לו. ואמר אשר ראו עיניך. והיינו שתונת ה' יביט (יפ"ת):

בשכר ג' זכה לג' עיין לעיל פ"ג:

אבל נדב ואביהוא הלשון קצר. ולעיל פ"ג איתא כתקונו ע"ש:

לא שלח ידו ומסיים בויק"ר פ"כ מכאן שהיו ראויים להשלחת יד על מה שזנו עיניהם מן השכינה ע"ש:

נתאוה לעמוד על מתן ששכרן של צדיקים ושלותן של רשעים. הוא מאמר דמס' ברכות מפני מה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו. והמדרש תפס ל' קצר ועי' ביפ"ת שמאריך בזה:

נקרא כבוד וכנוי כבודך להורות על הפועל כי ה' משפיע להם הכבוד:

שנא' כבוד חכמים ינחלו. ומשמע ליה דהיינו שכר הצדיקים דלעתיד שהוא נחלת עולם. ודבר המתקיים משא"כ כבוד עוה"ז שאינו דבר המתקיים רק כבוד מדומה לפי שעה ומסבות מתהפך רואיו יאמרו איו. וכן ונגד זקניו כבוד מיירי בכבוד דלעתיד:

ומנין ששלותן של רשעים נקרא כבוד שנא' ואחר כבוד תקחני. כי כל המזמור שם מדבר בענין שלות רשעים עד ואחר כבוד תקחני ופרש"י שם לאחר שהשלמת לסנחריב כל הכבוד שפסקת לו (והיינו שלותו בהצלחת עוה"ז) תקחני אליך. הפלאת נסיך לישראל והחרבת את סנחריב עכ"ל. הרי מבואר איך קרא לשלות רשעים בל' כבוד (יפ"ת):

אין ל' פני אלא שלותן של רשעים כו'. ומכונה בל' פנים להיותו בעוה"ז שהוא לפנים ומוקדם. לעומת עוה"ב שהוא באחרית הימים. וכינוי פני מורה על הפועל כלו' הפנים שאני נותן לרשעים. וכן אחורי על השכר שאני נותן. וכן כינוי אל פניו רומז למהירות וקדימת הפרעון בחייו של רשע. וכפרש"י שם בחייו משלם לו גמולו. וכמפורש בקרא לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו (דברים ו' י'):