עץ יוסף על שמות רבה מד:י

מהו אשר נשבעת להם בך. ר"ל דתיבת בך נראה כמיותר:

אילו בשמים ובארץ כו' הכוונה מפני שלא נזכר בשבועתו המשך הדבר שייעד לעולם. שאף שנשבע להרבותם ככוכבי השמים וכחול הים אפשר לומר שמאחר שבימי משה נתקיימה ברכת ככוכבי השמים כדכתיב והנכם היום ככוכבי השמים יוכל להעבירם מן העולם. וברכת החול אע"פ שעדיין לא נתקיימה עד ימי הושע כדלקמן בבמדב"ר פ' ב'. אפשר לקיימם בבני משה. לכן אמר משה שהיה מקום לזה אילו נשבע בשמים ובארץ. אבל לא כשתלה השבועה בו בעצמו:

בעבור קדושת שמך שלא יתחלל לפני הרואים אשר ידעו שנשבע בשמו ולא יבינו שתתקיים במשה ויאמרו שעובר על שבועתו:

ריב"ל אומר קאי אתחלת הפסוק כדמסיים (ת"נ):

בא ישעיה ופי' כלו' שפי' שהשבטים נקראו עבדי ה' ושיש להתפלל בזכותם. ומשם למדנו לפרש כמו כן עבדיך דהכא:

עבדיך אלו השבטים. וכאילו כתיב ולעבדיך כי הוי"ו והלמ"ד שבו לישראל מושכות אחרות:

כיון שראה הנביא כן כו'. התחיל אומר ולא דבר ה' למחות את שם ישראל ר"ל שגם בתחלת דבור של הקב"ה לא דבר למחות את ישראל וכל מה שדבר לא היה מדבר אלא כדי לאיים עליהם שיחזרו בתשובה שלימה:

כיון שאמר למשה הרף ממני. מכיון דגלי דעתיה בעגל דניחא ליה שיבקש עליהם רחמים. הלא ידע משה דאין ה"נ בכל דוכתי שמגלה לו שרוצה לכלותם (יפ"ת):

שפתח לו פתח כדלעיל סוף פרשה מ"ב:

ואעשך לגוי גדול שזהו ולא דבר ה' למחות אחר שבקש לעשות אותו לגוי גדול והוא בכלל ישראל: