עץ יוסף על שמות רבה מג:ז

עמך חטאו דהיינו הערב רב שקבל משה כדלעיל פ' מ"ב:

לדולפקי פי' סריס חמה (מעריך):

אם היה מוליד יפה היית כועס. כלו' בדין היה שתכעוס. אבל השתא אין טעם בכעס. ומהדר ליה ידעתי שאין בו כח לדבר זה. ומ"מ ראוי ליסרה ללמדה. וכן טענת משה שאין כאן אליל. ולכן אין ראוי לכעוס עליהם שאינן אלא כטועים וכהאי דמסיים רבי נחמיה לעיל והלא אין בו ממש. א"ל א"כ למה אתה כועס על בניך:

שלא תעשה כך ותבא לזנות עם מי שמוליד:

שלא יאמרו לעשות עכו"ם. ר"ל שאע"פ שבעגל לא כיוונו לעכו"ם ממש רק למנהיג. מ"מ אני כועס שמא ילמדו לעשות עכו"ם ממש:

א"ל ואם אין בו ממש למה אתה כועס על בניך. ואף שהקב"ה השיב יודע אני שאין בו ממש אלא כדי שלא ירגילו לעשות כנ"ל. מ"מ היתה תשובת משה אם אין בו ממש למה אתה כעס כו' כלו' אחר שהעבודה של העגל דעכשיו אין בו ממש מאי איכפת לך במה שיעשו לעתיד כי משפט הקב"ה באשר הוא שם ולא על שם העתיד (ת"נ):

מה ראה להזכיר כאן יצ"מ. מלת כאן קדייק כלו' דבשלמא על מאמר הקב"ה כי שחת עמך אשר הוצאת מארץ מצרים אין להקשות דעיקר הקפידא שהוציאם מארץ מצרים וגמלתי להם כל הטובות. והם גמלו עלי רעה. אבל במליצת משה קשה למה זכרו כי אדרבא הוא הגורם עיקר הכעס והקפידא כנ"ל (ת"נ):

שהיו כולם עובדי טלאים. כדכתיב כי תועבת מצרים נזבח לה'. ומתרגמינ ארי בעירא דמצראי דחלין מיניה אנחנא נסבין. ואף שהם לא עבדו לטלה אלא לשור לעגל. מ"מ הורגלו במצרים לעבוד לבהמה. א"נ שראו במצרים שאין כח וממש בטלה כי הקב"ה עשה בהם שפטים. ובחרו להם את השור שהוא אחר הטלה במסד המזלות טלה שור תאומים כו' (ת"נ):

משל לחכם כו' המשיל הדבר לחכם שע"י חכמתו ה"ל לראות את הנולד. וכן הקב"ה ה"ל לראות הנולד:

נות של בשמים. ובנמשל הוא השפעת רבוי כסף וזהב להם כמאמר הנביא וכסף הרבתי להם וזהב עשו לבעל (ת"נ):

המבוי עשה שלו כלו' המבוי מוכן לתרבות רעה שהוא שוק של זונות. וכן האומנות שכל ענינו עם הנשים כי דרך הזונות לישא וליתן בבשמים. ולולי זה אף שהיה בשוק של זונות לא היה כל כך קרוב להכשל. וכן ע"י שנשתעבדו למצרים וכל משאם ומתנם עמהם היתה נסבה ללמוד מדרכיהם:

ולא שעבדת את בניך אלא במצרים. וכוונת השי"ת היה לשעבדם במצרים דוקא לפי שהמצרים היו שולטים בכפה ואז נחשב להם כאילו היו משועבדים תחת ידי כל האומות. וגם לכבודם של ישראל שאינם משועבדים תחת יד אומה שפילה. ויש עוד טעם בזה בנסתר: