עץ יוסף על שמות רבה לח:ב

שנא' הלא אתה מקדם כו' ל' המקרא שם הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא נמות ה' למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו. וה"פ דקרא מקדם שחטא אדם אמרת שלא ימות בהיותך ה' אלהיו וקדושו. דהיינו בשומרו מצותיך שלא לאכול מהעץ. שאז היה קדוש לך ודבוק בך והיית אתה אלהיו וקדושו. ולפי שבמיתתו נמשך הדבר לזרעו כינה הנביא הדבר בשמו ואמר ה' אלהי קדושי לא נמות:

הבאת עליו מיתה להוכיח את הבריות. כצ"ל (יפ"ת). אע"ג דעל שביטל צוויו נגזר עליו מיתה. אמר להוכיח את הבריות. כי לולא זה לא היה ה' מענישו במיתה אלא בעונש אחר:

שנא' ה' למשפט שמתו. סיפיה וצור להוכיח יסדתו וכמ"ש לעיל:

אתה גוזר ואומר כו' ל"א הוא. שדורש המקרא בע"א וכצ"ל אתה גוזר ואומר קדושים יהיו לאלהיהם (ויקרא כ״א:ו׳) ור"ל שלא אמר קדושים תהיו כמ"ש לישראל. משמע שאינו מצוה עליהם שיתקדשו עצמם כדהתם. אלא ל' גזירה שיהיו קדושים. כדרך שגזר על דבר שברא שיהיה בטבעו שגזר עליו:

רבון העולם אתה מבקש שנהא קדושים לגמרי כמלאכים. הסר ממנו המות ונהיה קיימים כקדושי עליונים:

שנא' הלא אתה מקדם כו'. וכן פירושו הלא אף כי מפני שאתה אלהי קדושי היה ראוי שלא נמות. אבל א"א כן (כי) אתה מקדם למשפט שמתו והיינו בימי אדה"ר: