עץ יוסף על שמות רבה לו:א

הה"ד זית רענן כו' בא לתת טעם מצות שמן זית ומייתי קרא זית רענן שקרא להן ירמיה ע"ש שמאירים להקב"ה כדמפרש בסי' ב'. ואגב דריש ליה:

וכי לא נקראו ישראל כו' וטוב שיזכיר תמר או ארז שהם יותר יפים ומשני שהמשילם לזית. א' לומר שאינן עושים תשובה אלא ע"י צרת גלותם. ב' שאין להם ערוב עם עכו"ם ועל זה יתאונן איך נתערבו בעכו"ם. ג' לומר שבשעה שעושים רצש"מ עם עליונים ועכשיו בחטאם היה בהפך:

מגרגרים אותו מלקטים אותן שהם מתבשלין תחלה:

ונחבט כובשין אותו:

במטחן היינו רחים שטוחנין. וע' בתנחומא סדר זו סי' ו':

טרטיוטין לפי הענין הוא חיילות המלך. ואולי צ"ל סרדיוטין (מת"כ). ולי נראה שצ"ל סטרטיוטין ופירושה בלשון יוני אנשי מלחמה:

והקב"ה עונה להם אע"פ שהתשובה היא בעל כרחם:

שנא' ויאנחו ב"י מן העבודה וגו':

בצר לך ומצאוך וגו' ושבת עד ה' אלהיך הרי ממקרא זה ג"כ משמע דדרך ישראל הוא שלא לשוב אלא מתוך צרה:

ואיני יודע איזה תחתון כי מתערבים יחד ונעשה גוף אחד משונה ממה שהיה. כן התערבות אומות שונות בדתם. אז סופם שילמדו זה מזה עד שיתחדש כמעט דבר חדש. אבל ישראל אין מתערבים לעולם. ובשעה שיעשו רצון המקום הם למעלה תחת השגחה העליונה ולא ילמדו מכולם:

הה"ד יפה נוף. דעל ביהמ"ק קאמר הכי שמאיר לעולם כשמן זית וכה"ג אשכחן דאיקרי יפה נוף:

נכנס לשם מלא עונות. בשוח"ט מוסיף ולבו דואג עליו ושח:

כתיב בצור כו' בעי לפרש יפה נוף שהיא משובחת מפי הכל. ומה שנא' שם משוש כל הארץ פי' שהכל נהנים ביפיה:

מקום שמקריבין בו קרבנות. שבצפון היה עומד ומקריב חטאתו כדאמר בשוח"ט:

כך בהמ"ק מאיר אור הדעת כי מציון תצא תורה והיינו סנהדרין שיושבים בלשכת הגזית. ולכן הביא סמך מן והלכו גוים לאורך שמתיחס האור לישראל כי הם המלמדים לכל דעת את ה'. ולכן נקראו זית רענן:

לכך אמר הקב"ה למשה כו'. כלו' שקרא ה' שמם לפני כל העמים זית רענן על היותם מאירים לפני ה' בשמן זית כי זו למעלה גדולה שהמאיר לכל העולם יהיה מקבל אורה מהם: