עץ יוסף על שמות רבה לו

הה"ד זית רענן כו' בא לתת טעם מצות שמן זית ומייתי קרא זית רענן שקרא להן ירמיה ע"ש שמאירים להקב"ה כדמפרש בסי' ב'. ואגב דריש ליה:

וכי לא נקראו ישראל כו' וטוב שיזכיר תמר או ארז שהם יותר יפים ומשני שהמשילם לזית. א' לומר שאינן עושים תשובה אלא ע"י צרת גלותם. ב' שאין להם ערוב עם עכו"ם ועל זה יתאונן איך נתערבו בעכו"ם. ג' לומר שבשעה שעושים רצש"מ עם עליונים ועכשיו בחטאם היה בהפך:

מגרגרים אותו מלקטים אותן שהם מתבשלין תחלה:

ונחבט כובשין אותו:

במטחן היינו רחים שטוחנין. וע' בתנחומא סדר זו סי' ו':

טרטיוטין לפי הענין הוא חיילות המלך. ואולי צ"ל סרדיוטין (מת"כ). ולי נראה שצ"ל סטרטיוטין ופירושה בלשון יוני אנשי מלחמה:

והקב"ה עונה להם אע"פ שהתשובה היא בעל כרחם:

שנא' ויאנחו ב"י מן העבודה וגו':

בצר לך ומצאוך וגו' ושבת עד ה' אלהיך הרי ממקרא זה ג"כ משמע דדרך ישראל הוא שלא לשוב אלא מתוך צרה:

ואיני יודע איזה תחתון כי מתערבים יחד ונעשה גוף אחד משונה ממה שהיה. כן התערבות אומות שונות בדתם. אז סופם שילמדו זה מזה עד שיתחדש כמעט דבר חדש. אבל ישראל אין מתערבים לעולם. ובשעה שיעשו רצון המקום הם למעלה תחת השגחה העליונה ולא ילמדו מכולם:

הה"ד יפה נוף. דעל ביהמ"ק קאמר הכי שמאיר לעולם כשמן זית וכה"ג אשכחן דאיקרי יפה נוף:

נכנס לשם מלא עונות. בשוח"ט מוסיף ולבו דואג עליו ושח:

כתיב בצור כו' בעי לפרש יפה נוף שהיא משובחת מפי הכל. ומה שנא' שם משוש כל הארץ פי' שהכל נהנים ביפיה:

מקום שמקריבין בו קרבנות. שבצפון היה עומד ומקריב חטאתו כדאמר בשוח"ט:

כך בהמ"ק מאיר אור הדעת כי מציון תצא תורה והיינו סנהדרין שיושבים בלשכת הגזית. ולכן הביא סמך מן והלכו גוים לאורך שמתיחס האור לישראל כי הם המלמדים לכל דעת את ה'. ולכן נקראו זית רענן:

לכך אמר הקב"ה למשה כו'. כלו' שקרא ה' שמם לפני כל העמים זית רענן על היותם מאירים לפני ה' בשמן זית כי זו למעלה גדולה שהמאיר לכל העולם יהיה מקבל אורה מהם:

למה כדי להעלות אתכם. בעיני האומות בידעם שעם שאינו צריך לאור ומ"מ מצוה עליהם יאמרו זה ודאי למעלתם. שהשי"ת אינו רוצה שיהיו מחזיקים לו טובה. וזה ענין משל הפקח עם הסומא:

בעגל בו' שעות כדכתיב וירא העם כי בושש משה ואחז"ל באו שש. ולה"ק כשלנו בצהרים שהיא שעה ששית:

והיה הקב"ה מאיר להם ומנהיגם. פי' אפי' בשעה שכשלו בעגל כמ"ש (נחמיה ט׳:י״ט) אף כי עשו עגל וגו' ואתה ברחמיך וגו' ואת העמוד האש בלילה להאיר להם וגו':

ראה איך ד"ת מאירים. דנקט זית רענן משום תורה המאירה כשמן זית לומר שתחת היותם מאירים בתורה כזית הפרו תורות חלפו חק:

בשעה שעוסק בה כדמסיק במס' סוטה תורה בעידנא דעסיק בה מגינה ומצלי. פי' מגינה מן הפורענות ומצלת מן היצה"ר:

ביב בל' לעז קלאויק"א שיורדים שם כל השופכים (ערוך):

ואין מוסר אלא ד"ת. ולא דרכי המדינות וטוב המדות כפשוטו:

שנא' החזק במוסר וסיפיה דקרא נצרה כי היא חייב והיינו תורה דכתיב בה כי היא חייך ואורך ימיך. למה היא מת דה"ל כשוגג ואינו בן מות. ומשני שע"י שאינו יודע מרגיל עצמו והולך וחוטא אף מזיד דעבירה גוררת עבירה:

שנא' דרך רשעים כאפלה. אלעיל קאי דקאמר משל למי שעומד באפילה ומייתי ראיה דהכי מדמה לה קרא:

ולא נכשל כו' ולא נפל. לא קאמר נמי לא הקיש פניו בקרקע. דכיון דלא נכשל ולא נפל הקשת פנים מנין:

שנא' נר לרגלי דבריך. דהיינו שלא יכשל רגלו בחטא וכמ"ש בשוח"ט אמר דוד באתי לחלל את השבת האירה לי תורה שנא' שמור את יום השבת. באתי לנאוף האירה לי תורה שנא' מות יומת הנואף והנואפה:

אם תרוץ לא תכשל. היינו מכשול עון ע"י למוד התורה. וכדכתיב התם בדרך חכמה הוריתיך הדרכתיך במעגלי יושר והדר כתיב בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל:

וכן נר ה' נשמת אדם. שהנשמה נקראת נר והתורה נקראת נר לפי שתלוים זה בזה שאמר הקב"ה נרי בידך ונרך בידי כו' כדלקמן סדר ראה:

כאילו מדליק נר לפני הקב"ה. פי' כאילו היה צריך לאורה והיה עושה לו נחת רוח בהדלקת הנר:

ומהו ותורה אור דליכא לפרש שהתורה אור לרגל האדם להצילו מהעון. שאין שייכות לזה עם מ"ש כי נר מצוה לפי מה שפירש שהוא כמדליק הנר לפני ה':

קרינין וסבקין סבקין בל' רומיי אבוקה עשויה מחלב. וקרינין בלשון יוני ורומיי אבוקה של שעוה (מוסיף הערוך):

לכך נאמר כי נר מצוה ותורה אור. שפי' תורה הוראה ולמוד כלו' כך למוד מהאור שאינו חסר ממנה אע"פ שידליקו ממנה:

הה"ד תקרא ואנכי אענך. למעשה ידיך תכסוף שד' דברים מצינו שהקב"ה נכסף שהאנשים יעשו לפניו:

בד' דברים מבואר אצלי דחסורי מיחסרא וה"ק. הקב"ה זן את כל העולם וצוה לישראל את קרבני לחמי לאשי כדגרסי' לה בתנחומא. וגם שם השמיט המדש הקב"ה משמר עולמו כו':

תדע שכביכול הוא היה סובלן מפני שאין זה נראה כבוד אלהים שהרי הנישא גדול מהנושא כדלעיל בב"ר פ' ע"ח. לכן כביכול:

הוא היה סובלן. ומ"מ ניחא ליה לעיל למימר ממה שסובל את עולמו ולא קאמר ממה שסובל נושאי הארון. שאין זה מתמיד:

ולא היו יכולין בני קהת לעבור. שאחז"ל עד עתה הלוים היו נושאים הארון. ועתה נשאוהו הכהנים. ואחז"ל בג' מקומות נשאו הכהנים את הארון ואחד מהם כשעברו את הירדן:

שנא' נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשם על כל גדותיו. פי' כאשר נתקו רגלי הכהנים מן המים אל החרבה שאצלם היינו אל הצד שירדו ממנו אל הירדן. וישובו מי הירדן למקומם וכו' נמצא ארון מצד זה וישראל מצד זה. נשא ארון את נושאיו כו':

ולא הכהנים סבלוהו פי' מעולם לא סבלוהו הכהנים. ומה שנא' בכתף ישאו היינו לפי הנראה:

משמר עולמו אע"פ שהראיה משומר ישראל. אמר משמר עולמו. כי הם עיקר עולמו:

שנא' והחונים לפני המשכן קדמה. סיפא דקרא שומרים משמרת המשכן:

והארץ האירה מכבודו. ס"ל דבאורה שנבראת להאיר לעולם מיירי וכמ"ד בב"ר פ"ג שממקום בהמ"ק נבראת האורה ויליף לה מהכא: