עץ יוסף על שמות רבה ל:ה

בא וראה כמה משובחת פרשה זו. דוי"ו דואלה לרבויי אתה שמלבד רבוי פרשיותיה. רבוי אזהרותיה. ר"ל שמלבד פשטי הדינים שהם הפרשיות יש בהם רמז אזהרות שהקב"ה מזהיר לישראל. והרבוי הוא שבח הפרשה. וקאמר ומה ענין אלו לאלו כו' אני קניתי אתכם כו' שלא בראתי את העולם כו' בת אחת היתה לי כו'. שנמצא שמזהירנו בכי תקנה באמונת החדוש ושהוא הוציאנו ממצרים. ובכי ימכור כו' מזהירנו בכבוד התורה. ובמכה אביו ואמו מזהירנו בכבוד ה' ותורתו. ושאם בטלו המצות כאילו מקללים אב ואם כו' ומסכים לזה הביא ג"כ דברי ר"י דקאמר דבכי יגנוב איש שור רמוז ענין העגל. ודברי ר"י דקאמר דבהאזהרות אלמנה ויתום רמז לישראל:

ומה ענין אלו לאלו. דמכה אביו ומקללו לאו מענין דין אדם וחבירו נינהו אלא ממה שבין אדם למקום. כי ה' מקפיד בכבודם ואין חיובו משום תביעת אביו. דאפי' לא יתבע. ב"ד ממיתין אותו כמחלל שבת ועובד כו"ם:

אני קניתי אתכם במצריםם בעשר מכות שהבאתי. כצ"ל. וטעם הקנין במכות מבואר לקמן בויק"ר פ"ב עי"ש. וקנין זה נרמז כאן באומר כי תקנה כמו שאני קניתיך במצרים בעשר מכות שהבאתי שנא' נפלאים מעשיך כו' לעיל מיניה כתיב כי אתה קנית כליותי תסוכני בבטן אמי. וה"ק כי אתה קניתנו כמו כשתסוכני בבטן אמי עתה כשהיו נפלאים מעשיך דהיינו במצרים. וכוונת המאמר אחר שה' קנאנו וחייבים אנו במצותיו. אנו חייבים לקיים מצותו שציונו שינוח העבד בשביעי רמז למנוחתנו בשביעי כדלקמן בפירקין. ופירושו כשם שאתם מצווין על השבת זכר ליצ"מ כדכתיב ביה וזכרת כי עבד היית בא"מ. כן אתם מצווין בחירות העבד זכר ליצ"מ. ובהכי א"ש ענין זה לזה. כי במצות העבד ומאמר כי תקנה נרמז עול מלכות שמים שקנאנו במצרים וברא העולם בששת ימים. ובכי ימכור איש את בתו רמז כבוד התורה. ומענין זה ג"כ מכה אביו ואמו שרומז לעשרת השבטים שמרדו בהקב"ה ובמצותיו ונחשב להם כמקללים אב ואם כדלקמן כדקאמר רבי שמואל:

כשם שאתם מצווים ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות (כן) לא תעבוד באחיך. כצ"ל (יפ"ת):

בת אחת טעם כנוי התורה בבת לחביבות כדלקמן פ' ל"ג וע' בספר כד הקמח אות אמונה מאמר זה בנוסח אחר:

עלית למרום שבית שבי. בזה מביא ראיה שממנו היא נשבית. ולכן נקראת אמה. ואמר עליה לא תצא כצאת העבדים וגו':

וכן דוד משבח הללויה כי טוב זמרה אלהינו. וסיפיה דמזמור מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. אלמא דצריך להודות על נתינת התורה. וזה לפי שהיא כשבויה אצלינו (יפ"ת):

הזהיר הקב"ה קל בחמור. כלו' שהאזהרות כפולות קל עם חמור יחדיו. שהפשט אזהרה על דבר קל. והנסתר לדבר חמור. ומביא לדוגמא כגון מכה אביו ואמו שהפשט דבר קל בבחינת הנסתר שהוא רמז לעשרת השבטים שהקלו בכבוד אב שהוא הקב"ה. ומפני שעונש עשרת השבטים לא היתה במיתה כדכתיב הכא מות יומת אלא גלות. לה"ק דה"נ רומז שעבוד בסמיכות מכה אביו ומקלל לדין העבדים הנזכר. וכצאת העבדים פי' עבדים כנעניים ומהא ילפינן בסמיכות:

משל למלך כו' ופי' כשם שבטלתם שלי כו' כי כאשר פרקתם עול מוראי הראוי עליכם גם אני אפרוק עול הפחותים הנכנעים לכם שיתקוממו עליכם והוא שילוח הזבוב שהוא דרך משל לעם בזוז ושסוי. וכן היה סנחריב. ולכן קראו ה' זבוב כי מתחלה היה נבזה ושוב נתעלה על ישראל:

דיוטגמאות פי' בל"י פתגם המלך ופתשגן הדת (מוסף הערוך). הנמשל בזה עשרת הדברות שעל כלם עברו ישראל כדאי' בילקוט איכה:

לזבוב זה סנחריב כדכתיב בסיפיה דקרא ולדבורה אשר בארץ אשור: