עץ יוסף על שמות רבה ל:יג

הה"ד מלך במשפט כו' השתא בעי למימר שמ"ש אשר תשים לפי שעל הדין העולם הושם ולכן הביא מלך במשפט יעמיד ארץ. כי דור המבול להעדר המשפט נאבדו ונאמר מבלי משים לנצח יאבדו שקרא הדין משים כי הוא המשים שארית בארץ:

זה הקב"ה וקראו כאן בשם מלך משום דבעי למימר שברא העולם בדין ודרך מלך לעשות משפט כדכתיב ועוז מלך משפט אהב:

כי אלהים שופט אלמא אלהים נזכר על הדין. וזהו דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ כלומר שחדש והקים העולם בדין:

זה אדם מה דרכה של אשה כו'. בא לומר שאדה"ר נקרא תרומה שהיה חלתו ותרומתו של עולם:

זה אדם הראשון שנענש בדין:

ואח"כ נוטלת חלה ונקראת חלה תרומה שנא' ראשית עריסותיכם וגו' כן הוא בב"ר פ' י"ד:

זה יהושפט וכוונת הכתוב שהמלך עם שאין מדרכו לשפוט העם אלא ממנה אחרים. על כל זה הוא המעמיד הארץ במשפט בהזהירו עליו כענין יהושפט. אמנם החכם כי הוא הראוי לשפוט כשיסתלק מן הדין יהרסנה:

זה חכם איש לשון חשיבות הוא. ודרש תרומות לשון קודש איש קודש ע"י תורתו:

שהוא יודע הלכות כי לולי זה טוב לו שלא ליטפל במשפט פן יטעה. וקאמר שהוא יודע הלכות ומדרשות כו' משום דאמר תרומות ולא אמר תרומה משמע שיודע דברים הרבה:

ויתום ואלמנה נקט אלו שעונש עינוי דינם קשה כאומר אם ענה תענה אותו וגו'. ועוד שדבר הכתוב בהווה לפי שאין להם טוענים:

לכך נא' ואיש תרומות כו'. המרים עצמו ומסתלק מן המשפט יהרסנה. והא דתנן החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה כו'. היינו כשיש אחרים עושי משפט:

אלו דור המבול ר"ל דדרשינן במקום אחר תרומות תרי טמאה. כלו' דבר מועט. וכן עשו דור המבול שלקחו כאו"א תרי או תלתא ממאה כדאי' בב"ר פל"א זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה עד מקום שלא יוכלו להוציאו בדין:

ביקש כו' שמאסו ג"כ בארבעה דברים אלו:

ד' דברים כו' שרבוי ההצלחות סבה למרוד בה'. רצה הקב"ה לתקן זה בתת להם היסורין הביאים לאדם לכלל דעת את ה' כאומרו ודרך חיים תוכחות מוסר. ולכפר על חטאתם רצה הקב"ה ליתן להם עבודת הקרבנות שבהם יתקרב האדם לבוראו. והתפלה כי אז ישכילו כי הכל מאת ה' ומידו יבוקש. כי זהו סוד התפלה:

אלו היסורין כי על ידם ה' קרוב להם ע"ד קרוב ה' לנשברי לב (יפ"ת). ואפשר דנלמד מסור שהוא ל' יסורין:

זו תורה כי בה ילמוד דרכי ה' כאומרו והלכת בדרכיו מה הוא חנון אף אתה חנון כו':

ומן הבקר של העה"ב. כדאיתא בחלק שדור המבול אין לו חלק לעה"ב:

שיש בה דין דלא ידעו דינים שבתורה ועשו דין שלא כהוגן לכן היו חייבים עונש כליה. שלא נחתם גזר דינן אלא על הגזל: