עץ יוסף על שמות רבה ג:ח

לעולם זקנים מעמידים את ישראל. דזקנים אלו אינם כסתם זקנים אלא מיוחדים לישיבה דאי סתם זקנים איך יוכל לקבץ זקני ששים רבוא. וסייעתא לזה אמר לעולם הזקנים מעמידים את ישראל דהיינו חכמיהם שנמלכים בהם כדמפרש:

אימתי ישראל כו'. קרא יתירא דריש דכיון דכתיב וכל ישראל למה לי תו זקנים ושופטים ושוטרים הא כולהו בכלל וכל ישראל אע"כ דאתא לאשמועינן שעומדים ע"י הזקנים. וה"ה על השופטים והשוטרים. אלא משום דגם הם מעדת הזקנים לא האריך להזכיר אלא הזקנים:

כשהיה בית המקדש קיים. ר"ל אפילו בזמן בית המקדש שהיה נבואה ורוה"ק ואו"ת היו שואלים בזקנים [הם הסנהדרין] עסקי מלחמה. ומסתייע משאל אביך וגו' היינו נביאים כדאיתא בספרי. ומכיון דנביאים מימי בית המקדש משמע דהוא הדין זקנים דקאמר להו בהדייהו:

ובאו חמדת כל הגוים. וכתיב בתריה לי הכסף ולי הזהב:

את מחמד עיניך. וכתיב התם ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב:

שהיא חמדה מתוך חמדה. שהכסף וזהב ובנים ונשים נקראים חמדה לגבי דברים שאין בהם ממש. והתורה נקראת חמדה אפילו לגבי כסף וזהב ובנים ונשים שהם דמיונים והתורה רוחנית ונצחית:

זו התורה. ורצה להתעולל בה:

אין זו שלי. פירוש אין בידי להשיב על זה אלא בעצת הזקנים שהם הת"ח כדלעיל ולהם המשפט בדבר זה. והוצרך לעצתם לפי שנסתפק אם היה מותר להם הס"ת אע"פ שינהגו בה בזיון מפני הסכנה. והם השיבו כיון דלביזוי קא מכוין יש לבטוח בה' שיושיעם:

א"ל מסורת היא בידם כו'. דהיינו דקאמר ושמעו לקולך לפי שמסורת בידם שכל גואל שיאמר גאולה כפולה הוא אמת. וקשה הא לאחר כל הסימן הזה לא האמינו בו עד שעשו האותות ומופתים כדכתיב ויעש האותות לעיני העם וגו' ולא השגיחו על המסורת וי"ל שאותו הסימן לא היה מסור כי אם לקצת מן הזקנים המעילים ומובחרים שבהם ע"כ הוזקק להאותות כדי שיאמינו גם שאר כל העם שלא היו יודעים שום דבר מהסוד והסימן שהיה מסור בידם של הזקנים לבד:

מיוסף. כן הוא הגירסא האמיתית. ודלא כרש"י בחומש דגרס יעקב ויוסף. ומה שהיה באמת מסורת בידם מיוסף ולא מיעקב משום דסוד זה היו מוסרים לצנועים שבדור ויעקב מכרו ליוסף שהיה הצנוע שבדור. ויוסף מסרו גם כן לצנועים שבדורו [ת"נ]:

ומהו פקד פקדתי. פי' כפל פקידה למה ליה דכך היה יכול להניח הסימן בפקוד אחד כמו בכפל פקידה:

פקד במצרים פקדתי על הים. הוא ביזת מצרים וביזת הים. אי נמי עשר מכות דמצרים וחמשים דים [ת"נ]:

פקוד להבא. רמז להם שגם בעתיד יפקוד ה' צאנו להיות עמהם בצרתם:

אמור להם כמו שאמרתי ליעקב. שפי' ואומר אעלה אתכם כבר אמרתי ליעקב שאני בעצמי אעלה אותם ועתה אקיימנו:

ואנכי אעלך. וזה נאמר על עליית זרעו:

והיה אלהים עמכם. שפירו' שהוא בעצמו יהיה בגאולתכם:

למה שמסורת. דאל"כ למה ישמעו לקולו:

גואל של אמת הוא. ע' לקמן פ"ה:

חלק כבוד לזקנים. דריש דהאי ובאת אתה וזקני ישראל לא לעכב הוא אלא לחלוק כבוד להם שילכו עמו לפני מלך ויאמרו שה' נקרה עלינו ואם ילכו ילכו ואם יחדלו יחדלו:

למה קורא אותן עבריים ע"ש שעברו ים. כלו' למה נכתב כאן עבריים בשני יודי"ן. לרמז למשה שעתידין לעבור הים:

למה אמרו ג' ימים. שלא היה זה להקל השאלה. כדי שירצה לשלחם כי יודע אלהים דאפ"ה ימאן כמ"ש ואני ידעתי כי לא יתן אתכם וגו':

והם עכבו את עצמם. שלא בדעת בוראם ואנו יכולים להם:

למדוד להם במדה שמדדו. כלו' לא כדי לקיים וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו' דהא היה יכול הקב"ה לנקום בהם בארצם בחרב ורעב ודבר [ועיין ביפ"ת בארוכה]: