עץ יוסף על שמות רבה כח:ו

אמר רבי יצחק מה שהנביאים כו'. דיוקו ג"כ ממלות כל וממלת לאמר. וקאמר שה"פ וידבר אלהים (עם עשרת הדברות) כל הדברים והנבואות העתידות וראויות עדיין להאמר והיינו לאמר דקרא ר"ל לאמר כל אחד בדורו:

עמנו עומד היום אכ"כ. נראה דעיקר טעמא דהך דרשא משום דק"ל איך יהיה כורת ברית עם הנעדרים. להכי קאמר שהנשמות היו שם. ומסייע מילתא מדיוקא דקרא ואת אשר איננו פה עמנו היום והלא כל ישראל היו במקום אחד במדבר. ובהכרח שהכוונה על הדורות העתידים להבראות שכולם היו שם. ואם היה כתוב אשר איננו עומד היום היה במשמע שישנו ממש בעולם במקום אחר. ומפני שאין כתיב עומד פה משמע שנמצא בעולם הנשמות בלי עמידה ממש:

העתידות להבראות. כלומר להברא להן גופות:

כל אחד קבל את שלו. בסיני. כדלעיל. ואע"פ שאשר ישנו פה וגו' בערבות מואב נאמר ילפינן דמכ"ש בסיני כי בכ"מ שנאמרה התורה כל הנשמות עומדות שם:

אלא ביד מלאכי. שמפני שהוא אחרון שבנביאים נזכר זה בו לומר דאפי' זה קבל נבואתו מהר סיני וכ"ש קמאי:

עד עכשיו לא ניתן רשות. פי' שלא נתגלה נבואתם עד עכשיו לא לשאר אדם ולא לנביאים עד שנתנבאו:

וכן ה"א את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף. הוא סיום דברי רבי יצחק הנזכר בריש סימן זה ומפרש אל כל קהלכם היינו אף להעתידים להבראות. ומפרש ולא יסף שלא הוסיף ה' לנביאים או לחכמים על הקול ההוא. כי מהקול ההוא קבלו כל הנביאים העתידים להבראות את נבואתם. או החכמים את חכמתם. ולכל אחד ניתן רשות בזמנו להנבא ולחדש חידושיו בתורה. ואיידי דמייתי הכא דברי ר' יצחק הביא מה שנחלקו ר' יוחנן וריש לקיש ורבנן בפירוש קול גדול ולא יסף. ודעת רבי שמעון בן לקיש הוא כדעת ר' יצחק הנ"ל:

ר' יוחנן אמר קול אחד כו'. כלו' שקול הגדול הנזכר נחלק ע"ד נס ופלא לשבעה קולות וע' לשון וכמו שדרשו לעיל פ"ה על ירעם אל בקולו נפלאות ע"ש:

שממנו נתנבאו כו'. דריש מניעות תוספת הקולות בענין קול נביאות העתידות וכדלעיל בסיום דברי ר' יצחק:

ורבנן אמרי שלא היה לו בת קול. הם דרשי מניעת תוספת הקולות בענין הבת קול כדרך קולות האנשים שעם הקול נשמע קול קטן כנגדו ובפרט במקום ריק ופנוי מבנינים כמדבר ושדה זה היה מכלל הפלא בקולו שלא היה כקול העולם:

בכח כל הקולות. פי' לכל אחד כפי כחו ולפי הקול הראוי אליו. הזקנים לפי כחן והבחורים לפי כחן וכדלעיל פ"ה:

ועל דעתיה דר' יוחנן כו'. משום דבכח כל הקולות משמע שהיה הפרש בין הקולות שזה נמוך וזה גדול כל אחד לפי כחו. ואילו לר' יוחנן כולהו חד מינא שאין הפרש ביניהם אלא בלשונות שנחלק לשבעים לשון. לכן קאמר ועל דעתיה דרבי יוחנן הדא קרא מסייע ליה שנא' ה' יתן אומר כו' דמשמע ליה דה' יתן אומר לכל האומות. כמ"ש בפ' ר"ע א"ר יוחנן מאי דכתיב ה' יתן אומר המבשרות צבא רב כל דבור ודבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשון ופרש"י צבא רב כל האומות: