עץ יוסף על שמות רבה כג:ב

הה"ד ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו. דריש שאז תיכף ומיד שהאמינו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה כדלקמן ומייתי ראיה מויאמינו בדבריו ישירו תהלתו:

אע"פ שכתוב כבר שהאמינו כו'. שהאמונה שהיתה במצרים לא היתה אמונה אמתית. שחזרו ולא האמינו. רק בעת קריעת ים סוף אז האמינו אמונה קיימת ושרתה עליהם שכינה ושרו תהלתו:

שנאמר אבותינו במצרים כו'. כך כתיב התם אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך וגו' וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו וגו' ויגער בים סוף וגו' ויושיעם מיד שונא וגו' ויכסו מים צריהם וגו' ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו. ומפרש ליה אבותינו לא השכילו נפלאותיך במצרים ר"ל האותות והמופתים שעשית להם במצרים. וימרו על ים בים סוף שאמרו המבלי אין קברים במצרים ולא בטחו בישועת ה'. וכשהושיעם ה' ויגער בים סוף ויחרב וגו' אז ויאמינו בדבריו:

היאך הוא עושה משפט ברשעים. מדה כנגד מדה ע"ד כי בדבר אשר זדו עליהם כדלעיל פ' כ"ב:

ותאחז במשפט ידי. הא דקאמר וירא ישראל את היד הגדולה רמז למשפט. ושקע את מצרים בים. הוא פירוש המשפט שעושה ברשעים. אי נמי היינו מה ששקע השר שלהם כדלעיל פ' כ"ב. ובזכות האמנה. האמתית שהיתה להם אז. שרתה עליהם רוה"ק ואמרו שירה. וכדכתיב ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו:

ואין אז אלא לשון אמנה. כלו' שהוא מופנה לג"ש למילף ענין אמנה מאז הפקיד אותו מה להלן מיירי קרא באמנה הכי נמי כאן: