עץ יוסף על שמות רבה כ:יט

שעלו מזויינין. שרצון הקב"ה היה לעשות להם לישראל שם עולם שיהיה נראה שהם בכחם מנצחין:

חכם לב יקח מצות. דהל"ל וישא או ויעל כלשון השבועה והעליתם את עצמותי לזה דריש שבא להורות שבחו של משה שלקח לו המצוה בעת שאחרים לקחו הכסף והזהב:

יקח מצות. ואמר מצות. שלקח עמו גם כלי משכן שהכין יעקב:

היו עסוקים בכסף וזהב. שנצלו את מצרים:

ואתה לא בנו והא דבאמת לא קברוהו בניו. כבר מפורש בסוטה הניחו לו כבודו יותר במרובים ובגדולים:

שאיני חייב לבריה. ע"ד מי הקדימני ואשלם:

סרח בת אשר שהיא נשתיירה מאותו הדור. וזהו שאמרה אנכי שלומי אמוני ישראל ודרשו חז"ל אני השלמתי יוסף שהוא נאמן למשה שהוא ג"כ נאמן. ואף שנשתייר ג"כ מדורו של יעקב יאיר בן מנשה לא מסרו לו סוד הגאולה כי אם לסרח שהיתה אשה חכמה:

ויש אומרים בתוך הפלטורין. וי"א הוא ר' נתן בכל מקום. ובגמרא דסוטה אמר בהדיא רבי נתן אמר בקברניט של מלכים כו':

כלבים של זהב בכשפים. כך היה מסורת בידם מאבותם:

מהלך ארבעים יום. שהוא ת' פרסאות כדאיתא במסכת תענית פ"ק שהוא לפי חשבון י' פרסאות למהלך אדם בינוני:

נתנדנד הארון. זהו דעת רבי נתן. ולדעה ראשונה צף הארון וכדאיתא בהדיא במס' סוטה:

אנכי אכלכל אתכם. דאי' מ"ד שנגזר להיות מ"ב שנים רעב. ולא היו רק ב' שנים רעב וחשב יוסף שיצטרך לכלכל אותם מ' שנה והקב"ה צירף מחשבתו הטובה למעשה וזכה שהיו מטפלין בעצמותיו מ' שנה שהיו במדבר:

בזכות עצותיך כו'. דוחין פסח ראשון והוצרכו לעשות פסח שני ונקרא פסח קטן על שאינו חמור כמו פסח ראשון דפסח שני חמץ ומצה עמו בבית וע' רש"י בהעלותך:

שאין לו בלבו עליהם. שום שנאה על שמכרוהו לפייס דעתם שיודו לשאלתו. ולכן גם הם נשבעו לו שאין להם שנאה עליו על מה שציערם בבואם לפניו לשבור אוכל. ולכן לא יפחד שלא יזהרו בצואתו:

למה והעליתם כו'. כלומר מהו אתכם. ומשני א"ר לוי משל כו' כלו' שפי' אתכם למקום שהייתי אתכם בעת שגנבתם אותי והיינו שכם אבל במכילתא דרש ממלת אתכם שגם עצמות כל השבטים העלו עמהם אתכם כלו' עם עצמותיכם:

משכם גנבו אחיו כו'. אף שגנבוהו מדותן. י"ל שדותן הוא שם מקום סמוך לשכם:

משכם גנבתם אותי. כלו' בהיותי בחיים בגוף (שזהו החבית) והנפש (שזהו היין) עכ"פ החזירו הגוף למקומו. ולכן קברו אותי בשכם במקום אשר לקחתם את גופי: