עץ יוסף על שמות רבה כ:יג

מצרים לא"י י"א מסעות. צריך להיות מחורב לא"י. ומפרש ולא נחם לשון נייחא. ור"ל שרמז הכתוב כי אף בדרך זו שהסיבן לא נחו. כי י"א מסעות היו והלכו בארבעים שנה. שאע"פ שלא היו נוסעים תמיד. מ"מ לא היו במנוחה אלא כגולים ומטולטלים כדכתיב ויניעם במדבר:

שנא' אחד עשר יום. בקרא כתיב אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל וגו'. ומפרש הכי אחד עשר יום מחורב עד קדש ברנע שהיא אצל נחלת ישראל ומכיון שזה הוא רוב הדרך שמחורב עד א"י והלכו אותו על הרוב בי"א מסעות. כ"ש שהיה ראוי שמקדש ברנע לא"י יכנסו במהרה כי סמוך הוא ועכ"ז הסיבן סביבות הר שעיר ארבעים שנה. וקרא דויהי בארבעים שנה דבק לאחד עשר יום מחורב [יפ"ת]:

ד"א ולא נחם אלהים משל למלך שהיו לו בנים ונשבו. האי ד"א דריש ולא נחם שלא נתנחם הקב"ה על אותן שנתמעכו בבנין ונשלכו ליאור. שבעבור זה בקש להנקם מפרעה בים. וזה טעם המשל לומר כי לא לכבודו עשה אלא לנקום נקמת בני ישראל על אותם המעוכין בבנין:

והיתה שמחה לפניו. דויהי משמע צרה ושמחה כדלעיל בב"ר פ' מ"ב ומפרש דויהי בשלח לשון שמחה: