עץ יוסף על שמות רבה יח:ה

אמר דוד אזכרה כו'. בא לתת טעם אל היות המכה בלילה ולא ביום. והוא כדי שיהיו נשמרים בבתיהם ולא יתן המשחית לבא שם. ומייתי פסוק אזכרה נגינתי בלילה דמפרש ליה על מה שהחכים להביא המכה בלילה להצלת ישראל. ואיידי דמייתי קרא מפרש ליה:

אמרה כנסת ישראל אזכרה כו'. כי כל המזמור ההוא נתיסד על תלונת הגלות. ואע"פ שבעל המזמור אסף היה לא דקדק ואמר דוד שהוא המקבץ כל המזמורים [יפ"ת]:

כמד"א אני מנגינתם. ולפי שמפסוק זה אין ראיה שהוא לשון שבירה כי אפשר לפרשו מלשון ניגון. לכן מביא ג"כ אשר מגן צריך ואפשר צריך לגרוס תתן להם מגינת לב (איכה ג׳:ס״ה). תבירות לבא:

מיכאל וגבריאל. מפני שאלו בלבד הן קיימים לעולם וכדאי' בב"ר ריש פ' ע"ח וז"ל זה מיכאל וגבריאל שהם שרים של מעלה דכולם מתחלפים ואינון לא מתחלפין:

שנא' על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כו'. וע"כ מלאכים הם דכתיב כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו:

מיכאל יצא והכה בהם. כוונתם לתרץ מאי ויצא מלאך ה' מהיכן יצא אלא יצא משמירתו שהופקד על חומות ירושלים:

וגבריאל הציל במצותו של הקב"ה לחנניה וחביריו. ע' מ"ש בתנחומא סדר נח סי' י':

ולמה כך. למה שלח על ידי מלאכים אלו ולא ע"י אחרים:

אילו ירד לשם אחד מכם. שהיה סברתו שה' פועל בעולם ע"י האמצעי אז היה ראוי שתהיה הצלתו ע"י אמצעי אבל מכיון שירידתו הוא לפרסם כבוד ה' שהוא פועל ומשגיח בעולם בזולת אמצעי ראוי שתהיה הלתו בלי אמצעי:

שנאמר אני ה'. משמע ליה ה' בעצמו כדראב"י בב"ר פ' מ"ד:

אתה מיכאל. על מחנה אשור ומה שהקדים מיכאל לסנחריב. מפני שהוא גדול מגבריאל כדאמרינן בפ"ק דברכות גדול מה שנא' במיכאל ממ"ש בגבריאל וראוי להקדים הגדול:

בראשונה כתיב באדין (כו'). מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטוני מדינתא. ואח"כ כתיב ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותה והדברי מלכא נמצא חסר ד' ובמקום כל שלטוני מדינתא דכתיב לעיל כתיב הכי והדברי מלכא:

לפיכך אמר חנניה כו'. דהלל זה שלשתן אמרוהו כל אחד חלקו כדלעיל פ"ט ובפרק ע"פ והמלאך עונה אחריהם:

אמת מה שאמר לי. שקיים דברו שהבטיחני:

פולומרכים ודוכסין. פי' הקפ"ה אלף דכתיבי בקרא. אבל מחנהו היה הרבה מאד ובפ' חלק דייקו זה מקראי ע"ש:

פולומרכים. פי' שרי צבא [מוסף הערוך]:

היו שותין יין והניחו קנקניהם מושלכים. דכתיב (ישעיהו מ״ה:י״ד). סבאים אנשי מדה ומוקי במפלת סנחריב ודרש סבאים כמו סובאים. אנשי מדה שמדדו היין לתוך קנקניהן ולא הספיקו לשתותן והניחום [הרד"ל]:

אמר הקב"ה לסנחריב אתה עשית שלך כו'. נראה דצ"ל עשית ע"י שליח שנא' וכו':

ששרף גופן מבפנים והניח בגדיהם מבחוץ. סבר כמ"ד הגוף ג"כ נשרף. ומ"ש לקמן שאמר הקב"ה למיכאל הנח בגדיהם ושרוף נשמתן פי' שהתחלת השרפה תהיה מנשמתן ואח"כ שרוף גם הגוף ודלא כפי' מת"כ:

שכבודו של אדם בגדיו. שמתכבד בו כמ"ש בגמרא רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותיה:

חייב אני לשם אביהם. ושכרו של יפת מבואר בב"ר פ' ל"ו שזכה לטלית נאה ע"ש:

לכך אמר הקב"ה למיכאל כו'. אע"ג דמיכאל שר השלג ה' משנה מלאכיו כרצונו כדאמר בב"ר פ' י"ח:

הנח בגדיהם. שזהו כבודן שאילו נשרפו גם בגדיהם היו מוטלים בבזיון בפרהסיא:

הה"ד לבקרים אצמית כו'. שאע"פ שהכו בלילה היו גוססים עד הבקר ואז היו לפגרים מתים. וטעם הדבר לפי שדרכו ית' להצמית הרשעים בבקר לפי שאז חמה ולבנה ברקיע כמ"ש לעיל גבי סדום:

ואומרים את ההלל. מפרש אזכרה נגינתי בשיר והלל בלילה ההוא שהייתי מפחד מסנחריב. וז"ש והיו מתיראין. פי' שהיו רוצים לומר הללל ואמרו באימה וביראה מפני סנחריב שהיו חוץ לעיר ויכבוש את ירושלים. וז"א עם לבבי אשיחה שהיו מתייראים ואומרים בלבם עכשיו ירושלים מתכבשת. ומפרש וישכימו בבקר על חזקיהו וסייעתו:

עכשיו. פי' שמא עכשיו:

לעמוד ולקרות ק"ש ולהתפלל. דייק מדכתיב וישכימו בבקר משמע שהשכימו בבקר לקרוא ק"ש ולהתפלל בבקר כמנהג ותיקין שקורין ק"ש עם דמדומי חמה [תו"נ]:

מהר שלל חש בז כו'. פי' שימהר חזקיה לשלול בז ולבוז חיל סנחריב:

עמו זרוע בשר. הוא מאמר חזקיה לישראל לדבר על לבם ולחזקם ומכאן אתה למד שנבואת עמנו אל קאי אחזקיה:

יעשה על ידיהם. פי' הדין והנקמה יעשה על ידיהם. אבל הגאולה תהיה ע"י הקב"ה בעצמו כדמוכח בכמה דוכתי:

זה מיכאל וגבריאל. שהם מושיעי ישראל:

זה מיכאל לעצמו. ופי' של מושיעים מיכאל עם חיילותיו שהוא ממונה עליהם [תו"נ]. או מיכאל ובן דוד עמו [יפ"ת]:

שנא' ובעת ההיא יעמוד מיכאל. משמע הוא לחודיה יעמוד להושיע את ישראל שהוא תובע צרכיהן של ישראל מאת ה' להליץ עליהם:

ויען מלאך ה' ויאמר ה' צבאות כו'. וזה המלאך הוא מיכאל. מדכתיב ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם:

למה מיכאל וסמאל דומים. איידי שדיבר עד כאן איך מיכאל מתחזק להצלת ישראל. מייתי נמי זה שיתחזק לנצח את סמאל קטיגור של ישראל [תו"נ]:

איפופסין. גזר דין בלשון יוני [מוסף הערוך]:

והשטן בא לדבר. להוסיף על דבריו הראשונים. ומיכאל משתקו. ונלמד מסיפא דקרא ואל ישובו לכסלה:

ומיכאל משתקו. דרש יעמוד מיכאל לשון שתיקה כדדרש ריש רו"ר. ור"ל כאן יעמוד וישתיק להקטיגור לומר נשמע דברי הדיין מה ידבר ה':

למה. כמו מנלן:

שנאמר אשמעה מה ידבר. דכתיב התם נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. דהיינו שה' מכסה ומטמין העונות מפני השטן:

ומנגנין. פי' ערמה ותחבולה בל"י וע' בב"ר פ' מ"ד:

מכת בכורים אמר להביא תחלה. שהרי בזו המכה התרהו תחלה כדכתיב (שמות ד׳:כ״ב). ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל וגו' הנה אנכי הורג את בנך בכורך:

אלא אני מביא עליו מכות אחרות תחלה ובעקב כולן אני מביא זאת. כצ"ל. ובעקב פי' ובסוף אני מביא זאת ונקט לשון ובעקב. משום דבעי למדרש ועקבותיך לא נודעו כו' שאתה עושה בעקב:

שנא' וה' הכה כל בכור. דלא תימא דבנך בכורך פי' בן פרעה ולא מכות בכורות ואולי נתקיים מיד ולא חש הכתוב להזכירו. אבל מדכתיב וה' הכה כל בכור וכו' מבכור פרעה הרי שלא נתקיים עד כה והוא מכות בכורות [יפ"ת]:

מי יודע. מנגנין שלך שאתה עושה. להביא עוז אפיך על אויביך ולא ימלטו ממנה:

שאתה עושה בים שנא' כו'. צ"ל מנגנין שלך שאתה עושה. וכן עשה בים כו'. ר"ל שגם שם הטעם הקב"ה בתחבולות ערמה שירדפו אחרי ישראל ויטבעו.

וז"ש דברים שאתה עושה בעקב כו'. והיינו בסוף שהטביעם שם. או שדרש עקבתיך מל' ויעקבני הטעם בערמה ועקבה והוא המנגנין שהזכיר [יפ"ת]: