עץ יוסף על שמות רבה טו:י

הה"ד ויתן להם ארצות גוים כו'. דריש החדש הזה לכם כל החדושים שעשה במכות מצרים הוא מפני שזה לכם דהיינו התורה שנקראת זה כדכתיב מזה ומזה הם כתובים ומייתי סמך ממ"ש ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו.

ואמר הביא האלהים המכות וכו' כלו' שהמכות שהזכיר שם מקמיה ויתן להם ארצות גוים הכל דבק למ"ש בסוף בעבור ישמרו חקיו ולפי שתחלה זכר המכות מתחיל שם בחשך אמר שלח חשך ויחשיך.

התחיל משלשל ויורד כו'. כלומר כולל ומזכיר המכות עד שהוא מגיע להזכרת שמח מצרים בצאתם כלו' כולן היו לתכלית שישראל ישמרו חוקי האלהים בצאתם ממצרים ולבאר זה הזכיר מה שהכחיש פרעה להקב"ה וע"י מכות ברד הודה ואמר ה' הצדיק. וגם ע"י המכות למדו צדק שזה יסוד תורתו:

כך היה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו. שהכל סרו למשמעתו ומביאין לו מנחה:

הנימוסין. ספרי הדתות:

כדלעיל. פרשה ה':

והיה עומד לפני המלך. לבקש על פרנסתו.

ולא הרגיש. המלך בצערו של העני כשנגעה המכה בגופו שבא רעב על הארץ ואפילו למלך לא היה לחם בהרווחה הרגיש ואמר אין קשה כעניות:

ולא הרגיש פרעה. בצרת עמו מה שבקש במכת הצפרדעים העתירו אל ה' היה להפצרת עבדיו. אבל בו לא נגעו המכות בגופו כי ה' רצה בקיומו אבל בברד הרגיש מאד בקולות החזקים המבהילים אותו. וכן באש המתלקחת בתוך הברד:

וכי לא היה הקב"ה יכול להציל כו' במכה ראשונה. פי' שתהיה המכה הראשונה מתמדת ואז ע"כ היה שולח את ישראל כי לא יוכלו לסבול המכה. שלא נתחזק לבו אלא לפי שנסתלקה המכה אחר מספר ימים. ולמה יחפוץ ה' בזה טוב שלא היה נותן לו מקום להרשיע ומשני לקיים משגיא וגו' לפי שהיו חייבים עונש גדול על מה שעבדו בישראל בפרך כדלעיל פ"ה על כן נתן להם ה' מקום שיחזק לבם ולא ישובו עד הכות בהם עשר מכות:

וכתיב מסיר לב ראשי כו'. וסיפא דקרא ויתעם בתוהו לא דרך שמתעם בדרכם:

ומהו כן שאמר ה' הצדיק. שכלפי כפירתו בהקב"ה כאומר בתחלה לא ידעתי את ה' לא ה"ל למימר אלא ה' הוא האלהים אמת וכיוצא:

ואפילו הורד שמה. ה"ג הורד שמה המכה ונכנסת בה כמו לוז כו'. פירוש אע"פ שהתחיל המכה במועט כמו לוז היתה מתפשטת והולכת עד הגבול ושוב לא היתה מגעת בשדה אחר כמו שדרשו חז"ל ותעל הצפרדע צפרדע אחת היתה וממנה נתמלאה הארץ. ואפילו הורד (פי' לשון רידיא) שדה והמכה נכנסת בה:

ולא היתה נוגעת בשדה אחר. וז"ש ה' הצדיק בה' הידיעה שכבר עשה ג"כ צדקות זה במכת הצפרדע שלא נגעו בגבול אחר כדאיתא בסדר וארא:

ועליה נאמר כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו כו'. לכן אמר ה' הצדיק שמשפטיו לארץ בצדק:

משל כו'. אגב מפרש קראי דביני ביני:

שנא' מה יפו פעמיך. שישראל נקראו בת אהובו כדכתיב התם בת נדיב דהיינו אברהם ואברהם נקרא אוהבו שנא' זרע אברהם אוהבי:

לא ידעתי נפשי כו'. שישראל דומים לבת שנתנה פתאום בקרונין של מלך דהינו מרכבות ולכן היתה תמהה בדבר כדפי' בחזית:

וימטר עליהם כעפר שאר. ל"ג ליה כי מאן דכר שמיה הכא. ועוד כי בשליו של פורעניות מדבר:

ויוליכם בתהומות כו'. דבק למ"ש למה היתה כנסת ישראל דומה וכו' ואמר שבמה שה' הוליכם בתהומות דומה למלך המעביר הנערה את הנהר. ובמה שהולך לפניהם יומם דומה לנתנה בקרונין שלו:

הכל בזכות אברהם. פי' כל זה שנזכר במזמור. שבזכות ויבקע עצי עולה נבקע הים. ובזכות שהאכיל למלאכים האכיל הקב"ה ג"כ לישראל כל טוב במדבר. ובזכות ששימש לפניהם תחת העץ זכו בניו לעמוד ענן כדאיתא בב"ר פ' וירא: