עץ יוסף על שמות רבה יג:ו

למה הביא עליהם ארבה. דמדה כנגד מדה בעינן כדלעיל:

מפני ששמו ישראל זורעי חטים ושעורים. ולזה היתה המכה זו בזרעים בחטה וכוסמת שלא נכו בברד:

ויט משה את מטהו למה היה הקב"ה נותן זמן למכות מחר. מסיפא דקרא דייק דכתיב וה' נהג רוח קדים בארץ כל היום וכל הלילה (ההיא) הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה וגו' משמע שיום ולילה אחר הטיית ידו בא הארבה ולא בא מיד בהטיית מטהו משא"כ בשאר מכות שתכף ומיד היתה באה. ומשני כדי שיחזרו בהם ויעשו תשובה. פי' כי הקב"ה בקש להראות לכל העמים את רשעת פרעה שראה את המכה ממשמשת ובאה בהטיית ידי משה ואפ"ה לא חזר בתשובה:

למה נתן זמן כו'. והא דלא הרגיש בקושיא זו בפסוק הנני מביא מחר ארבה משום דהתם י"ל דעדיין לא הגיע זמן המכה כי היה מתרה בו לחד מ"ד ז' ימים ולחד מ"ד כ"ד ימים והיה עומד ביום האחרון של ההתראה והתרה בו שלאחר יום זה תבא המכה עליו. אבל מהטיית משה את מטהו עד ביאת הארבה נמשך כל היום וכל הלילה קשה למה לא בא מיד:

מהו חטאתי לה' אלהיכם ולכם. ולא אמר חטאתי הפעם:

ומפני שהייתי חושב לקלל אתכם. כצ"ל. וקאמר שהייתי חושב ולא שקלל ממש. כי לא היתה הקללה אלא לפי מחשבתו שלא ישלח אותם ואת טפם. אבל לפי שמעתה מודה לשלחם נמצא שאין כאן קללה. ומכל מקום צריך וידוי שלקללה נתכוין: