עץ יוסף על שמות רבה יב:ז

אלא פלאים עשה הקב"ה בהם. משום שבוודאי אחר שהאש מתהלך ארצה היתה מלהטת כל מה שעל פני הארץ ומייבשת ומקשה את הכל. והברד גומר ומשבר ומכלה. וא"כ גם החטה והכוסמת היו ראויים שיוכו ויאבדו כמו שנלקה עשב השדה אלא פלאים עשה הקב"ה בהם [אלשי"ך]:

שעדיין היה בתחום העיר. מדכתיב מעם פרעה את העיר שמע דלא יצא רק מעם פרעה דהיינו מעיר מושבו ומיד בתחומו התפלל. והא דלא דרשו זה בקרא דכצאתי את העיר דמהתם אין ראייה דמצינו את במקום מן כמו והנני משחיתם את הארץ כמו מן הארץ ודומיהן:

מיד לא שהה. מרוב צדקתו ורחמנותו עליהם:

וקבל הקב"ה תפלתו. פי' שקבל תפלתו מיד אע"פ שהיה יכול לשהות קצת ולא ימצא משה בדאי בזה כי יחשוב פרעה שעדיין לא נתרחק כל הצריך לו להתרחק ולהתפלל. ודייק זה מדכתיב ויפרוש כפיו וגו' ויחדלו וגו' דמשמע זה אחר זה מיד:

תלאן ברפיון. באויר. ודייק מדכתיב לא נתך ארצה אלמא באויר נשארו. וה"פ דקרא ויחדלו הקולות והברד מלירד ואף מטר לא נתך ארצה כי לא נמוגו והותכו הברד לירד אפילו דרך מטר אלא נשאר כאשר הוא תלוי באויר:

ואימתי ירדו בימי יהושע כו' והשאר עתידין כו'. כי לא תלאן באויר רק לשמרם לעת מצוא ודייק כן מדכתיב (איוב ל״ח:כ״ג) אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה ועיין לעיל סי' ג':

אבנים גדולות. סיפיה דקרא אשר מתו באבני הברד:

כ"ז שהם בצרה מכניעים עצמן. כי לעולם אין תשובתן שלימה אפילו יודו וישבחו הרבה להקב"ה וכענין נבוכדנצר שאמר אנא נבוכדנצר משבח ומרומם וגו' אלא מתוך הצרה הוא שמכניעים עצמם ולכן משהצרה עוברת תיכף ומיד חוזרים לקלקולם. ולכן אף שפרעה אמר ה' הצדיק לפי שלא היה רק מתוך הצרה ולא מלב ומנפש. מיד כי חדל המטר חזר לקלקולו. ופי' ויוסף לחטוא אינו תוספת בחטא מאשר בתחלה אלא שהוסיף לחטוא כאשר בתחילה קודם הצרה:

וכן נ"נ בזמן שהיה בצרה. כשהודיע לו דניאל הרעה שתבא עליו. אמר כען אנא נבוכדנצר משבח ומרומם וגו'. ואף על גב שזה הפסוק כתיב בתר שעברו עליו שבע עדנין וחזר בדעתו. דעתם ז"ל שבאמת נבוכדנצר אמר זה בעת צרה הנ"ל. אלא שהכותב הספר כתבו שם להשלים בספור שמו ית' [עי' ביפ"ת]:

וכיון שראה עצמו בגדולה. היינו לפי דעתו שחשב שכבר נמלט ממנה אחר שעברו ירחין י"ב ולא באה: