עץ יוסף על שמות רבה יב:ד

הוא ובית דינו. בחזית פ"א דייק לה מדכתיב וה' דבר עליך רעה. הלא ה' בכ"מ הוא מדת רחמים. אלא הוא ובית דינו. וע' ב"ר פ' נ"א סי' ג':

הוא וסנקליטין שלו. פי' ב"ד שלו [ערוך] הסכימו שתפקד שרה אע"פ שצחקה:

קולות וברד הוא וסנקליטין שלו. משום דממכת שחין ואילך החזיק ה' את לבו ויראה ח"ו שלא כדין הביא עליו המכות שאחר שחין. לכן אמר שעמד בדין והסכימו בית דינו של מעלה ולכן כתיב בברד ובארבה ובמכת בכורות וה' לומר שהוא ובית דינו הסכימו ואף שבחשך לא נכתב בתורה וה' הביא חשך. הא אי' לקמן ריש פ' י"ד נמלך במלאכים ג"כ:

כמשפט הרשעים בגיהנם. שנידונין באש ובשלג כדאי' בתנחומא סדר ראה ובמדרש משלי:

היה יושב. המצרי:

נכוה בברד. שהברד היה מלמטה. והאש למעלה ממנו כדרך האש שעולה למעלה. וכדאיתא בשאלתות ששלשה טפחים התחתונים היה ברד ושלשה טפחים העליונים היה אש ע"ש. ובברד גופיה היה ג"כ אש כדאמר בסמוך לר"י ור"נ. ולכן כשיושב ויגע בברד יכוה מהאש שעל הברד או מהאש שבתוך גרגיר הברד שימס בשבתו עליו. וכשעומד נכוה באש היינו בהאש של השלשה טפחים העליונים:

נס בתוך נס. א' שירדה האש למטה הפך תנועתה כדכתיב ותהלך אש ארצה. ועוד שנתערבה עם הברד שהוא מים כרבי יהודה וכר"נ לכל מר כדאית ליה:

כפרטתא דרומנא. ס"ל שהברד היה ככלי ונרתק לאש. ואש היה דולק בתוך הברד. וטעמו מדכתיב ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד. ולכך מדמהו לגרעין הנראה בפנים בתוך הקליפה וכמו שכתב הערוך שבקליפה של רימון הפנימית הגרגרין נראין מתוכו. ונמצא שהאש מבפנים והברד מקיפו מבחוץ. ויש בזה נס נוסף על השני נסים הנ"ל שהאש בתוך הברד הפך הטבע שיסוד האש מקיף ליסוד האויר וליסוד המים. וכאן המים מקיפין האש:

עשישתא. שקורין לאמפ"ע:

דמיא ומשחא מתערבין כחדא. שהמים והשמן מעורבין יחד. כן היה האש והברד פתוכין זה בזה כלומר מעורבין כמערב גרעיני זרעונים זה בזה. או שהעירוב היה בגרם הברד שחלקי האש וחלקי הברד יתקבצו להיות לגוף אחד ומקצתו של זה ושל זה מביץ ומחוץ:

צהובים זה לזה. נראין בפנים רגזניות זה לזה:

לאחר שמכהו הברד לקחו האש ושרפו. כי אחר שפעל בו הברד והקור לא היה ראי בטבע להשרף באש כי זה הפך זה. מ"מ שניהם פועלים יחד פעולתם במצרים ולא ינגד זה פעולת זה:

אנבטאות. כמו אמבטי. דהיינו בריכת מים [יפ"ת]. וזה לשון מוסף הערוך המפרש פירש כתלים ואנטיכאות בלשון יוני כתלים וחומות:

המאכלת. פי' הסכין:

ושחטה. כדי להאכילה לבני ביתו כדאיתא בשוח"ט כיון שבא הברד נעשה ככותל זה בפני צאנו הוי ויסגר לברד בעירם (ור"ל שדריש ויסגר מלשון סגירה ונעילה שהיה הברד נועל בפניהם ככותל) ולא היו יכולים להלוך. והיה המצרי אומר אוי לו לאותו האיש. מה עושה נוטלה ושוחטה להאכיל בניו ממנה. כיון ששחטה היה נוטל בשרה על כתפו והיה העוף יורד וחוטפה מעל כתפו כו':

במדרש תהלים כו'. הביא זה כאן לפרש עץ השדה שבר דכתיב הכא דלאו שברון כפשוטו מחמת הכאת הברד כמרגמת אבן. אלא ע"י קציצה כי הברד היה חד וקוצץ כגרזן:

בחנמל בא נח מל. דריש בחנמל בשלשה מלות כאילו כתוב בא חנה מל. ופירושו שבא הברד ונח על האילנות וכרת אותן. ומל מגזירת כציץ יצא וימל:

יורד כפילקין. פי' כגרזן. ואיהרוג בברד גפנם קאי דמשום דלא אשכחן לשון הריגה בצומח. מפרש דמשום דהוה כגרזן הקוצץ וההורג אפקיה בלשון הריגה. ועיין בשוח"ט:

לפי שפטרונה עומד עליה הה"ד אשר שם כו'. האי אשר הוא כמו בשביל שבני ישראל שם וכדמפרש בשביל שפטרונה עומד עליה: