עץ יוסף על שמות רבה א:ד

וכי היום באים כו'. ר"ל דכיון דנכתב מנין זה בתר מיתת יוסף ומיתת כל השבטים שמתוך חיבתן מנאם בחייהם ובמיתתם כמו שכתב רש"י ז"ל. לכן כשכתב משה רבינו התורה ראה לכתוב הדברים באותו הלשון עצמו שיצא מפי ה' בעת המנין זה. ובעת שמנאום קשה שיאמר הבאים מאחר שכבר באו. אלא שבא לומר כאילו אותו היום של המנין שהיה אחרי מות יוסף נכנסו למצרים [יפ"ת]:

מת יוסף כו'. לאו דוקא אחר מיתת יוסף אלא אחר מיתת כל האחים נתנו אז עליהם משוי מצרים כדלקמן. ונקט יוסף משום דיוסף עיקר:

את יעקב כל אלו מכחו של יעקב. דאת יעקב מיותר למימר שכל אלו מכחו של יעקב:

שסגל. שאסף ואצר [מת"כ]:

איש וביתו באו ואלה שמות בני ישראל ע"ש גאולתן כו'. כתב היפ"ת שחסר וצ"ל כדאיתא בתנחומא וז"ל איש וביתו באו א"ר הונא מלמד שלא ירד יעקב אבינו למצרים עד שמנה לחצרון ולחמול זה בן שנה וזה בן שתי שנים וזיווג להם נשים איש וביתו באו. ראובן שמעון כל השבטים לשם גאולת ישראל נקראו כו' דשתי דרשות הן חדא דאיש וביתו באו אתא לאשמועינן דכולם היו להם נשים דאין בית אלא אשה. ושוב דרש שמות השבטים על שם הגאולה עכ"ל. וע' בביאורי על התנחומא מ"ש. ואפשר לתרץ קצת הנוסחא שלפנינו. וכוונתם שדקדקו למה הזכיר רק י"ב שבטים ולא הזכיר את כל השבעים נפש כמו שהזכירם בפרשת ויגש. ואם סמך על הזכרתם שם. גם הי"ב שבטים לא היה לו להזכירם כאן כי כבר הוזכרו בפרשת ויגש. לזה אמרו ע"ש גאולתן נקראו כאן. כי בא להזכיר פקודת שמותם. אמנם הזכיר ענין גאולתם והצלחת ישראל בעבר ובעתיד: