עץ יוסף על שמות רבה א:יט

שהלך בעצת בתו. ר"ל שהחזירה ע"י דבורה שאמרה קשה גזרתך כו' כדלעיל סימן י"ז:

ומרים ואהרן מרקדים לפניהם. מסברא דנפשיה קאמר דמסתמא היו שמחים דהא ע"פ עצת מרים החזירה [ת"נ]. וכתב הרמב"ן מרקדים בשמחתם כי ע"י זה יגאלו ישראל. אע"ג שידעו שכבר היא מעוברת ג' ירחים. מ"מ היו שמחים בחזרתה שלא יהיה נולד בן המושיען בהיותה גרושה [רש"א]:

אם הבנים שמחה. דרש מושיבי עמרם עקרת שנתעקרה מביתו והחזירה. ואם זו יוכבד. והבנים אהרן ומרים שמחה [רש"א]:

יוכבד היתה. הבת לוי דכאן:

הורתה בדרך. לאו דוקא בדרך שהרי תיכף ומיד בביאתם לחומת מצרים נולדה והיתה מעוברת ט' או ז' חדשים מקודם אלא דקודם ביאתו למצרים נתעברה. וכן אמר בהדיא בפרשת ויגש יוכבד עיבורה בארץ כנען [ת"נ]:

ולידתה בין החומות. פי' מיד כשבאו למצרים על שער העיר נולדה. ולהכי מנה אותה הכתוב בכלל שבעים נפש הבאים מצרימה דכיון שנולדה מיד חשובה כאילו באה עמהם. אבל אם לא נולדה מיד לא היתה נמנית בכלל שבעים נפש וכן אי' ברבה סדר ויגש יוכבד עיבורה בארץ כנען ולידתה בארץ מצרים על פיילי דמצרים נולדה פי' על שער של מצרים:

שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים. דקרא יתירא הוא דהא כבר כתיב בת לוי:

וקרי לה בת. דעל הרוב מלת בת יאמר על נערה בתולה. ואף שרצה להודיענו בת מי היתה אשתו היה לו לומר ויקח אשה את בת לוי. א"נ ויקח אשה מבית לוי [יפ"ת]. או ה"ל למימר ויקח את יוכבד כמו דכתיב ויקח את אלישבע וגו' וכיוצא [פענח רזא]:

סימני נערות. חזרה לימי עלומיה באורח כנשים ותואר פנים [רש"י]. ועיין מ"ש בב"ר בפורת יוסף: