עץ יוסף על רות רבה ז:ב

ותאחז בה מלמד שחגרה מתניה כזכר. כך צריך לומר (אות אמת). [פירוש מדכתיב ותאחז ולא כתיב ותאחזה. (כן הוא בילקוט בהדיא). לכן אמרו שבא לדרשה שאחזה כאחד הגברים. שאם נודע מטבע המציאות] כי המטפחת יש לה ארבע פיאות והיה צריך שני בני אדם בארבע ידות. מכל מקום חגרה מתניה כזכר לעשות יותר ממה שבטבע הדבר לעשות (הרב שלמה הלוי אלקבץ בספרו שורש ישי) [ועיין בענף יוסף]:

וכי יש שדרכו של מלך לישא כו' או דרכה כו'. משום דנקט סתם שש שעורים אי לאו דהיינו ממש גרעינין אית לן לאוקמא אסתם מדה לכל מקום דהיינו סאה (מהרש"א). לכן אמר אם פירושו שש שעורים ממש קשה איך דרכו של מלך (שבועז היה נשיא) לישא ולקדש לו אשה בשש שעורים. ואי פירושו שש סאין שעורים. קשה איך דרכה של אשה להנשא בשש סאין ואיך תוכל לישא משא כבידה כזו (ובמסכת סנהדרין (צג ב) גרס בפירוש לישא ששה סאין) ותירץ רבי סימון בזכות וימד כו' בפרק חלק איתא אלא רמז שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בששה ברכות ופירש"י דשש גרעינין נתן לה לסימן ורמז שעתידין לצאת ששה בנים כו'. וגירסא שלנו נראה שפירושו כך שבאמת לא נתן לה רק ששה גרעינין ולא מחמת שהיה צר עין חס ושלום אלא כוונתו היה על רמז הנ"ל ובודאי היא לא הבינה הרמז. ומכל מקום קבלה השש גרעינין לקדושין בסבר פנים יפות. לכן זכתה שיקוים בה זה הרמז [ופירוש הקרא כך הוא מדות שש שעורים מעלות נתן עליה. רצונו לומר להיות בששה בנים היוצאים ממנה. אבל בעל יפה ענף כתב ותירץ רבי סימון בזכות וימד כו' רצונו לומר שבועז היה מודד ונותן כל מה שהיתה יכולה לסבול ונתן בה כח לסבול עד שש סאין לרמוז לו שבזכות זה יעמדו ממנו ששה צדיקים. אבל העיקר כפירוש הראשון שכתבתי כמו שאכתוב לקמן] :

ששה צדיקים וכל אחד מהן שש מדות. משום שכתוב וימד שש שעורים וכתב שש שעורים לכן דריש שתי פעמים שש (יפה ענף):

חנניה מישאל ועזריה. שלשה אלה חשיב להם אחד משום שמעלתן שוה מנאן כאחד (מתנות כהונה):

כתיב חסר מ"ם. בחלק איתא בקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וכיון שלא אמר שירה נתעכב ולכן המ"ם סתומה באמצע התיבה:

יאשיה שנאמר והיה כעץ כו'. רצונו לומר דכיון דירמיהו בימי יאשיהו נתנבא ולא מצינו משובח ביראת אלהים כמוהו. מסתברא דעליו קאמר ירמיה ההוא קרא דמיירי ביראת ה' כמו שנאמר כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן ששרשיו מרובין והיה כעץ שתול (יפה ענף):