עץ יוסף על קהלת רבה ז:ז:ב

חמת כו'. כלומר כלי שיש בו דבר מאכל:

פת חטים או פת שעורים מיסב ואוכל בלפתן. כך צריך לומר, מצאתי בשם גאון אחד. והכוונה דאיתא במסכת נגעים פרק י״ג משנה ט' הובא בסוכה דף ו, א' מי שנכנס לבית המנוגע. כו' היה לבוש בכליו כו' הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהא כדי אכילת פרס [פירוש חצי ככר] פת חטים [ששהייתה מועטת משל שעורים] ולא פת שעורים. מיסב ואוכל [דהיינו דרך אכילה, שמי שהוא מיסב הוא עסוק באכילה ואינו טרוד בדברים אחרים] בלפתן [ששעורו מועט משאילו אוכלן בלא לפתן, שמתוך טעם של לפתן ממהר לאכול, עד כאן]. וזהו ששאלו לו הא דתנן עד שישהא כדי אכילת פרס כו' מיסב ואוכל בלפתן מאיזה פת יהיה אותו חצי ככר, פת חטים או פת שעורים, ולא ידע להשיב. ותיבת בלפתן קאי למטה, בלפתן רבי אליעזר ורבי יוסי אומרים כו', ורצה לומר שרבי אליעזר ורבי יוסי מפרשים תיבת בלפתן, שֶלָמָה נקרא לפת על שם ש שני תבשילים לפותים זה בזה פירוש מחוברים, שלעולם הלפתן הוא טפילה ללפת בו את הפת, ונמצא שעל ידו נתחברו שני תבשילים ועל שם זה נקרא לפתן. אבל המתנות כהונה מפרש גירסא דידן מי טב אוכלה כלומר איזה מהם טוב לאכלה בלפתן, ולא ידע להשיבן. בלפתן כלומר ולא ידע למה נקרא לפת. וכן משמע גירסת הילקוט שגרס ושאלו לו פת חטים או פת שעורים אי זה טובה בלפתן ולא היה יודע מה לפתן, עד כאן:

רבי הוה ממני כו'. רבי היה ממנה שני ממונים על הנהגת הצבור, והן היותר גדולים שבחכמים. והמתנות כהונה כתב אחד לראש ישיבה ואחד לאב בית דין:

אין הוו כדאי הוו מתקיימין. כך צריך לומר, וכן הוא בירושלמי פרק ד' דתענית (ה"ב). ופירושו אם היו ראוים היו מתקיימים ואם לאו היו מתים. ואז היה ממנה שנים אחרים במקומן:

מן דאתא רבי במידתך וכו'. פירוש כשנפטר רבי צוה לבנו לא תעשה כן אלא מנה כל החכמים הראויה להמנות יחד. והיינו טעמא כי בנו אולי לא יכיר מי הם היותר גדולים כמו שהוא היה מכיר בהם:

ומני לך רבי חנינא קדמאי. ועוד צוה למנות את רבי חנינא בראש כולם. ובירושלמי איתא ומניא לרבי חמא בר חנינא בראש:

והוא למה לא מנייה. רצה לומר ובעיא ולמה לא מינוהו הוא בידו. והשיב רבי יוסי בר זביד מפני שהצפוריים היו צועקים עליו, שלא היה נאהב להם, כדרך תלמיד חכם דלא מרחמי ליה בני מתיה, והיו מגמגמין אחריו, ורבי היה דר בצפורי קרוב למותו:

ומן צווחא עבדין כו'. שאלו וכי בשביל הצעקה עושין כן שלא למנותו. הרי מעתה הם צועקים הרבה ואם אנו שומעין להם בזה גם באלו דברים שצועקים עליהם צריכים אנו לשמוע להם:

רבי בון אמר על שהשיבו טעם קדם מן ברייתא. [פירוש שמפני שרבי חנינא השיב על דברי רבי בפני רבים ונתבייש]:

רבי הוי יתיב מתני (יחזקאל ז, טז) וּפָלְטוּ פְּלִיטֵיהֶם וְהָיוּ אֶל הֶהָרִים כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הוֹמיוֹת. [פירוש רבי היה יושב ושונה כלם הומיות]:

אמר ליה הוֹמוֹת. [והשיבו דלא קרינן אלא הומות על זה כעס רבי עליו]:

ואמר ליה הן קריתה. אמר ליה קדם רב המנונא ספרי דבבל. אמר ליה כד תיזל לקמן אמור לו שמניתיך זקן. [פירוש ואמר לו כשתרד שם אמור לו שימנה אותך זקן, כלומר שהוא שלמדך ימנך ולא אני:

וידע. [רבי חנינא מזה]:

דלא מתמני ביומיה. כיון דדמך. [רבי]:

בעא בריה דימניניה. [לרבי חנינא]:

ולא קיבל. [רבי חנינא עליה]:

אמר לית אנא מקבל, אלא קדם. [יהיה מתמנה] רבי אפס דרומא [מפני שהוא גדול ממנו]. כן צריך לומר. וכן הוא בירושלמי:

הוה תמן חד סב כו'. היה שם זקן אחד ואמר אם יהיה רבי חנינא הראשון אני אהיה השני לו לאחר מותו, ואם רבי אפס הראשון אני אהיה השני. כלומר בין כך ובין כך לא אהיה שלישי. וקבל עליו רבי חנינא להתמנות שלישי, וזכה להאריך שנים רבות. ואמר רבי חנינא אין אני יודע בעבור מה זכיתי להאריך שנים הרבה, אם בעבור הדבר הזה, או בעבור שפעם אחת הייתי עולה מטבריא לציפורי והייתי מעקם הדרך כדי לשאול בשלום רבי שמעון בן חלפתא:

באידין מתניין. פירוש באיזה זכות משניהם אין אני יודע [מתנות כהונה]. או פירושו והייתי שואלו באיזה משניות שלא הייתי יודע [אסיפת אמרים]. ובירושלמי איתא בשלמיה דרבי שמעון בן חלפתא בעין תינח [שם מקומו של רבי שמעון בן חלפתא] לית אנא ידע, עד כאן לשונו:

עושק שעשק דתן כו'. ופירוש עושק ריב וקנתורין, כמו (בראשית כו, כ) שם הבאר עשק כי התעשקו עמו [יפה תואר]. ועיין בשמות רבה פ״ו סימן ב' שם נתבאר:

אף הוא הקפיד מכעסו כו'. עיין שמות רבה שם:

שאת חכם. וברבה גרס שאת עניו, והיא היא, שכל עניו אינו כועם והוא סבלן ואיש חכם, כי הכעס בחיק כסילים ינוח:

חייך יש לך לידע כו'. עיין ביפה תואר בשמות רבה ומה שכתבתי שם: