עץ יוסף על קהלת רבה ה:ח:ב

מיותרין בתורה. וקרי לתורה ארץ, שבעבורה נבראת, כדאיתא בויקרא רבה ריש פ״ו. גם אלמלא מתן תורה היתה נחרבת כדאיתא בבראשית רבה פרשה ס״ז עיין שם:

כגון תוספות כו'. פירוש שנראה לכאורה שלא נאמרו במתן תורה אלא חכמים הוסיפום על דברי תורה, קמ״ל דכל תורה שבעל פה נאמרה למשה בסיני (יפה תואר):

כל ככל כו'. פירוש דהיה לו לכתוב כל וכתיב ככל, וכן היה לו לכתוב דברים וכתיב הדברים, וכן היה לו לכתוב כל מצוה וכתיב כל המצוה, ללמד שמקרא ומשנה כו'. ועיין בויקרא רבה פרשה כ״ב (סימן א), ובירושלמי פיאה פ״ב (ה"ד). ולעיל פרשה א' סימן כ"ט:

מצוה המצוה. ולעיל פ״א סימן כ״ט איתא מצוה כל המצוה. וכן הוא בויקרא רבה ועיין שם מה שכתבתי:

זה בעל התלמוד. שאע"פ שהכל ניתן בסיני מכל מקום צריך לשלמות אדם משנה ותלמוד, אלא דבעל התלמוד עדיף שהוא יכול לדון ולהורות מה שאין כן בעל המשנה. וקאמר דמכל מקום הוא נכנע לבעל המשנה שעל ידי שרגיל במשניות יזכירהו אם שכח איזו משנה, ואחר שיזכור לו כל המשניות ישא ויתן בעל התלמוד בתרוציהם ויוציא את הדין לאמתו:

שהוא עודר. פירוש שהוא חופר. ובויקרא רבה גרס שהוא סודר:

למד ולא לימד. מפרש מי אוהב בהמון לא תבואה שלמד תורה הרבה ולא העמיד תלמידים:

אין הבל גדול מזה. מיירי במי שהיה ספק בידו ללמד והיה עינו רעה באחרים שלא ללמד, אבל מי שלא הספיק ללמד אינו מפסיד שכר לימודו (יפה תואר):

אף הם בכלל ברייתו של עולם. כלומר בכלל צורך הבריאה:

שנאמר ויכלו וגו'. וכל צבאם משמע שנשתכלל העולם עם כל צבאיו שיש בקרבו (מתנות כהונה):