עץ יוסף על קהלת רבה ה:יד:א

גניבא. שם חכם. ואמר העולם הזה משל לשועל כו':

מסוייג. מתוקן בגדר וסייג:

צם כו'. צם שלשה ימים עד שנעשה כחוש וקצר ונכנס באותו נקב, ואכל ושמן. ובקש לחזור לצאת ולא יכול לעבור דרך הנקב. וחזר וצם עוד שלשה ימים עד שנעשה כחוש וחזר כמו שנכנס. וכשיצא היה הופך פניו והסתכל בו ואמר כרם כרם מה טוב אתה ומה טובים פירות שבתוכך וכל מה שיש בך הוא נאה ומשובח. אבל מה הנאה יש ממך כמו שנכנס אדם בתוכך כן יצא ממך. וכן הוא העולם הזה דכתיב כאשר יצא מבטן אמו וגו':

בא לעולם בבכיה. וכדאיתא בתנחומא פקודי (סימן ג) ולמה התינוק בוכה בצאתו על מה שאבד מקום הנחה והרוחה ועל העולם שיצא ממנו:

ונפטר מן העולם בבכיה. כדאיתא התם כשהגיע זמנו למות בא אותו מלאך כו' מיד התחיל בוכה ומשמיע קולו מסוף העולם ועד סופו כו':

ונפטר מן העולם בחבה. יש לפרש שמתוך צער היסורין משמח הוא ביציאת הנפש [מתנות כהונה]. עוד יש לפרש כדאיתא ברבה (בראשית סב, א) שהקדוש ברוך הוא מראה לצדיקים קודם מותן מתן שכרן שתתוקן להם והם שמחים וחפצים מיתתן כדי לזכות לאור באור החיים:

ונפטר מן העולם בבלי דעת. כדאיתא התם בתנחומא שלעת זקנתו הוא ישוב לימי עלומיו בדעת: