עץ יוסף על קהלת רבה ד:ו:א

טוב מלא כף נחת טוב מי ששונה כו'. דקרי לההלכות שרגיל בהם כף נחת, שעל ידי רגילתו בהם יש לו נחת רוח, וקרי לרבוי הלימוד היינו ההלכות ומדות הבלתי רגילות חפנים עמל, שעל ידי שאינו רגיל בהם הוה ליה עמל ומכאוב כשחוזר עליהם. וקאמר ורעות רוח לומר שאין לו הנאה מזה אלא דמיון רוח שחפץ שיקרא בעל מכילאן:

ומדות. פירוש מדות שהתורה נדרשת בהן (יפה תואר). או מדות היינו מסכת אבות ששם נמצאים כל מדות טובות (מהר"ם):

בר מכילאן. פירוש בעל מדות:

טבא ציפרא כפותא כו'. קמ"ל במשל שעל ידי שאינו רגיל בהם ישתכחו ממנו ולא יהנה מהם כלל כצפרים עפות. דומה למה שאמרו בפרק חלק (סנהדרין צט, א) כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לזורע ואינו קוצר:

גייפא כו'. נואפת בתפוחים שלוקחת בשכרה ומחלקת לחולים:

ממי שהוא נוטל ממון של אחרים כו'. שעל ידי שירצה להתעסק בסחורות רבות מה שלא הורגל בזה קרוב הוא להפסד:

פרגמטוטא. סוחר עוסק בפרגמטיא:

מי שהוא שוכר גנה כו'. השוכר גנה אחת אם אין לו משלו ומסתפק מאותו אחת, טוב לו ממה שישכור גינות הרבה ולא יוכל לעבדם היטב:

מביירן. פירוש מניח אותן ריק ובור, כמו (בבא מציעא קד, א) אם אוביר ולא אעביד:

אכיל צפרין. דרך משל הוא, שנהנה מיגיעו בחיים טובים ונעימים:

צפרין אכלין ליה. כלומר יאבד את כל אשר לו:

טוב מלא כף נחת לעולם הבא ממלא חפנים עמל זה העולם הזה. אלא ורעות רוח רעותיה דרשיעיא למעבד עבידתהון בעלמא הדין מיסת מתפרע מנהון לעלמא דאתי. כדתנן הוא היה אומר. כך צריך לומר. וכן הוא בויקרא רבה פ״ג (סימן א) עיין שם. ופירושו שרצונם למלאת תאותם בעולם הזה בכדי שיפרעו מהם בעולם הבא, שאין חוששין רק להנאת העולם הזה ולא יחושו לעולם הבא כלל. ופירוש מיסת כמו (דברים טז, י) מסת נדבת ידך (יפה תואר):

יפה שעה אחת כו'. ארישא קאי דקאמר טוב זה העולם הבא, ומייתי מדתנן יפה שעה אחת של קורת רוח כו'. ואיידי דמייתי הא מיייתי כולה מתניתין (יפה תואר):

קורת רוח. לשון נתקררה דעתו, שמתקררת ומתישבת דעתו עליו מפני שמחה (רש"י):

בתשובה. לצורך תשובה ומעשים טובים:

מכל חיי העולם הבא. ולפי שאותו זמן אין התשובה ומעשים טובים מהנים לאדם. ועיין לעיל פ״א סימן ל״ו:

כף נחת זה יום השבת ממלא חפנים עמל אלו ששת ימי המעשה. כן צריך לומר. והכוונה שאע״פ ששובת ממלאכתו בשבת מרויח יותר ממה שמרויח במלאכתו בימי המעשה, שבזכות שבת מתעשר כדאיתא בבראשית רבה פרשה י״א. ולא עוד אלא שנגאלין בזכות שבת דאמר ר' חייא כו':

בשובת ונייח. פירוש בשבת ומנוחה:

לעי ונגיס. פירוש יגע ואוכל:

טובה דריסה. דרש כף מלשון כף רגל, נחת לשון ירידה שירד ודרסם (אסיפת אמרים):

ממלא חפנים פיח הכבשן. וקרי לה עמל מפני שזרקו משה בכל כחו כדפרש״י. ואומר ורעות רוח ירצה שזרקו באויר ונתפשט לכל רוח בגבול מצרים (יפה תואר):

כמה בית זרע יש בה כו' טוב מלא כף נחת בארץ הזאת וכו'. שמקום קטן בארץ הזאת טוב, לפי שיש בו נחת רוח לזריעה ונטיעה יותר ממקום רחב בעבר הירדן שיש בו עמל למצא מקום לזריעה (יפה תואר):

וחזרו ואמרו מה לא אנן כו'. כלומר מה שכתוב ורעות רוח היינו מאמרם שחזרו ואמרו שאין לנו שום תרעומות על אחרים כי אנו הוא שרצינו בעבר הירדן ואמרנו יותן כו':

אמר רבי יצחק כתיב וכסה ענן הקטורת כו'. עד וגו' אינו בויקרא רבה. ומיפה תואר שם נראה דהך אמר רבי יצחק צריך לומר אחר אינה באה כפרה. ור' יצחק בא לפרש מהו הכפרה:

ממלא חפנים של כהן גדול קטורת. וקראו עמל להיות טורח גדול במעשהו והחזרה למכתשת כדי לקיים מצות דקה. ורעות רוח פירושו לשון רצון, ואקומץ המנחה קאי שהוא לרצון טפי:

דכתיב ונפש כי תקריב. ונפש הוא לשון רצון. ומי מביא מנחה, עני (יפה תואר):