עץ יוסף על קהלת רבה ב:כג:א

שהם מכאיבין כו'. הוא על דרך ההעברה ובהקל לשון, שכביכול השכינה מצטערת מהרשעים המכעיסים ומן העונש המעותד עליהם. וכמו ששנינו (סנהדרין מו, א) בזמן שהאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי:

שמכעיסין להקדוש ברוך הוא. כפל הכעס על המכאוב לומר שהיו חוטאים להכעיס (יפה תואר):

שלא שכב לבו מן העברות. כי און יחשוב על משכבו אע״פ שלא יעשום בפועל אלא ביום. ואמר זה להודיענו הפלגת השחתת דרכם כי יום ולילה לבבם למרע:

ומנין אף ביום. שאפילו ביום היה לבבם חושב מחשבות און:

שחשב בלבו להביא כו'. ומפרש לא שכב לבו כלו' שלא נח רוגזו מהם:

פורענות ביום ובלילה. כלומר לנצח, שמחה אותם כדכתיב וימח את כל היקום:

וה' המטיר כו'. שנידונו בשעה שהחמה והלבנה עומדים ברקיע כדאיתא בבראשית רבה (סוף) פרשה נ:

מאחר שהיה אחד מישראל כו'. שלא שבע לבם ונח מאשר היו משתעבדים בישראל ביום אלא כי גם בלילה לא נחו מלשעבדם:

שחשב בלבו להביא עליהם פורעניות כו'. רצה לומר שהביא ה' עליהם פורענות שיתמיד בם ביום ובלילה. והיינו במה שהביא עליהם מכת מות כדכתיב וה' הכה כל בכור:

ויהי בחצי הלילה וגו'. ובבראשית רבה פרשה כ״ז מסיים גם זה הבל הוא, והוא סיפיה דקרא דכל ימיו מכאובים הוא. ופירושו שכל הרשעים אשר מלאו תאותם לסוף נאבדו והיו כשאר הבלים הנזכרים בספר קהלת: