עץ יוסף על קהלת רבה יב:יד:א

רבי היה פשיט קרייה וכיוך שהיה מגיע לאחד ממקראות הללו. כך צריך לומר ועיין בענף. ופירושו היה לומד את המקרא בפשטים:

יוצר הרים וגו'. ומגיד לאדם מה שחו עושה שחר עיפה. וכדדרשו בפרק קמא דחגיגה (ה, ב) אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו, היינו דברי שחוק שלפני התשמיש שהם יתורא בעלמא, נכתבים לאדם על פנקסו. וזהו שאמר המדרש ואפילו דברים שאין בם ממש ולא חטא. ורצה לומר אלא גנאי בעלמא נכתבים לו על פנקסו כלום תקנה יש לו:

עושה שחר עיפה. ואסיפא דכתיב ה' צבאות שמו סמיך. והכוונה בזה שלכן היה בוכה שהמגיד זה הוא שאין שכחה ולא העלם לפניו:

כל ענוי ארץ וגו'. בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה'. ורצה לומר דענוה גדולה מכל מדות שבעולם כדאיתא בפרק קמא דעבודת אלילים (כ, ב). ועם כל זה לא מהני בודאי אפילו להצילו מן הרע. ולהכי בכי דכולי האי ואולי:

ואהבו טוב וגו'. והציגו בשער משפט אולי יחנן ה' אלהי הצבאות שארית יוסף. ועל זה בכי כולי האי ואולי. פירוש כולי האי מעשים טובים ומכל מקום כתיב אולי יחנן:

כי את כל מעשה וגו'. יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע. וכמו שסיים המדרש לקמן אמר עבד שרבו שקול לו שגנות כזדונות תקנה יש לו. ואגב מייתי קרא גם בלא דעת נפש לא טוב וגו' ודריש ליה כעין זה:

אמר רבי ביבי משל לאורח שהיה רגיל לבא עם הנץ החמה ושכח ושמש מטתו קודם הנץ החמה. כך צריך לומר, וכן הוא בויקרא רבה פ״ד (סימן ג) וכן הביא האות אמת בשם נוסח אחר. ורצה לומר דקשה ליה דהאי קרא לאו סיפא רישיה, כי מה ענין ואץ ברגלים ללא דעת. ולהכי מפרש דאתא קרא למימר שאפילו מי שנכשל בעבירה בשוגג גמור דלא סלקא אדעתיה ליזהר כלל מכל מקום אינו טוב, דאדם מועד לעולם ואיבעי ליה לאסוקי אדעתיה, וזה אמר גם בלא דעת וגו'. וכל שכן מי שכבר סליק אדעתיה שהעבירה קרובה לבא ויש ליזהר ועם כל זה לא נזהר ונכשל בעבירה דודאי זה רע מאד וקרוב למזיד אע״פ שאינו מזיד גמור לעבור העבירה, וזה אמר ואץ ברגלים חוטא. ולזה אמר משל לאורח זמן וסת נדות שהיה רגיל לבא עם הנץ החמה, ובעלה שכח ושמש מטתו קודם הנץ החמה באופן שבביאתו פירסה נדה, שאע״פ שזה שוגג גמור בלא טוב קאי. שאילו נזהר כמו שאמרו ז״ל (נדה סג, ב) שצריך לפרוש עונה אחת סמוך לוסתה לא היה נכשל, וכל שכן אילו ידע וזכר שהוסת היה עתיד לבא בהנץ החמה ושיש ליזהר לפרוש עונה אחת סמוך לוסת ועם כל זה לא נזהר ושמש מטתו וסמך על דעתו שלא תפרוס נדה מיד כי זה חוטא קרוב למזיד. ופירוש ולא עוד אלא ואץ ברגלים, ואין צריך לומר מי שהוא אץ ברגלים (יפה תואר):

רב פתר כו'. רצה לומר רב נמי מפרש כרבי ביבי. אלא דמוקי לה בלוקח נבלה. והכי קאמר מי ששכח שהיתה כאן חנות מוכרת נבלה ולזה נכשל, מכל מקום קאי בלא טוב דהוה ליה לאסוקי אדעתיה, וכל שכן מי שידע שיש כאן חנות מוכרת נבלה ואפילו הכי לא נזהר כראוי ולקח מהנבילה וסמך שהוא מהחנות של כשרה דזה קרוב למזיד שהיה לו ליזהר מאד (יפה תואר):

רבי יוחנן כו'. רצה לומר רבי יוחנן מפרש קרא ג״כ כרבי ביבי אלא דמוקי ליה לענין שבת. והכי קאמר מי ששכח שהיה שביל אחד מלא קוצים ולזה נכשל והלך בו אפילו הכי קאי בלא טוב שהיה לו ליזהר, וכל שכן מי שידע שיש שביל אחד מלא קוצים ואפילו הכי לא נזהר כראוי והלך בו וסמך שהוא השביל השפוי או שסמך על דעתו שלא ישתברו הקוצים ברגליו דזה קרוב למזיד:

שפוי. פירוש סלולה:

קוצים וצרורות. עיין בפרק המוצא תפילין (עירובין ק, ב):

רבי יוחנן וריש לקיש. ואף על גב דרבי יוחנן פירש קרא לענין שבת מפרש השתא בענין אחר, כדאשכחן כמה דמפרשי תרתי או תלת שנויי בקראי:

רבי יוחנן אמר בנדרים ונדבות מותר בחטאות ואשמות אסור. וריש לקיש אמר אף בנדרים ונדבות אסור. כן צריך לומר, וכן הוא בויקרא רבה שם. ורצה לומר שרבי יוחנן סבירא ליה בחטאות ואשמות שהן באין על חטא לא טוב לבא לבית המקדש, כי יותר טוב שיזהר ולא יבא לעשות כאלו, על דרך (שמואל א' טו, כב) הנה שמוע מזבח טוב, אבל בנדרים ונדבות אין רע כי אינן באין על חטא. וקרא הכי קאמר גם בלא דעת וגו', דלא מבעיא החוטא בדעת שהוא רע, אלא גם נפש כי תחטא בלא דעת לא טוב. וגם כי אץ ברגלים, שירגיל רגליו להביא קרבנות הוא חוטא. ולריש לקיש אפילו בנדרים ונדבות אינו טוב להרגיל לבא לבית המקדש מפני קדושת הבית, שאין לבא שם אלא על דרך הרחוק. ואף על גב דרישא גם בלא דעת מיירי בחוטא בשוגג, סבירא ליה דסיפא דכתיב ואץ ברגלים חוטא היינו בכל המרבה לבא בקרבנות. וקרא רבותא קאמר שלא יחשוב להנצל החוטא בשוגג בקרבנו, שהרי המרבה בהן חוטא אפילו בנדרים ונדבות וכל שכן בחטאות ואשמות (יפה תואר):

זה ההורג כינה כו'. שזה דבר מועט ונענש עליו. ושמואל סבירא ליה דהורג כנה היה אפשר לו להשליכה ולא להורגה בפני חברו, ולכן אפשר שדין הוא שיענש על זה, לכן אמר שמואל זה הרק בפני חבירו דאי אפשר לו בלא רקיקה אפילו הכי אם חברו נמאס בה נענש על זה דאמרינן דהיה לו להבליעה בכסותו כמו לגבי תפלה (מהרש"א):

מוטב דלא יהבת כו'. פירוש טוב הוא יותר אם לא נתת לו משנתת לו וביישת אותו:

כשאינו מחותך. שאינו מנוקר מן החלב ומי הגידין האחורים:

בערבי שבתות. שטרודין בכבוד היום ואין נותנין לב לבקרו:

בת רב חסדא. אשתו של רבא:

דקים ליה בגווה דבקיאה. כך צריך לומר (אות אמת). ופירושו שהיה בטוח בה שהיא בקיאה ולא תשכח לבקרו:

אם טוב ואם רע. זה מיותר. וסיום המאמר הוא לעיל שאמר לפיכך כי את כל מעשה כו' אם טוב ואם רע. ומשם ואילך הוא הוספה מלשון הש״ס בחגיגה עד סוף המאמר ולסיים בטוב (רד"ל):