עץ יוסף על קהלת רבה יא:ב:א

שבעת ימי שבת. דשבת נבחר מתוכם [רש"י בפרק בכל מערבין (עירובין מ, ב)]:

וגם לשמונה אלו שמונה ימי המילה. יש לרמוז בתיבת גם ענין המילה שהיא כריתת הערלה מלשון (חולין עד, ב) גוממו [רי"ף]:

בן ברכיו. וסיפא דקרא שבע פעמים וגו' עד ויהי בשביעית:

אלו ימי פסח וגם לשמונה כו'. הנה בפרק בכל מערבין מסיק הגמרא דמרבינן כל הימים הללו לברכה. ופרש״י שם דמברכין כל יומא מקדש ישראל והזמנים, עד כאן לשונו. היינו בתפלת מוסף. אבל רש״י קהלת הביא דברי רבותינו דהכא תן חלק לשבעה ימי פסח בקרבנות צבור כו'. ועיין מהרש״א:

תלמוד לומר גם. רצה לומר שהיה לו לכתוב גם וכתיב וגם הרי שני רבויין. ואתרבו שלשתן עצרת וראש השנה ויום הכיפורים משום דהי מינייהו מפקת [מתנות כהונה]:

שמל משה לשבעה. מאברהם עד משה שבעה דורות, אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה. ויהושע הוא דור שמיני:

שמל יהושע לשמונה ויש אומרים שגם במצרים יהושע מלן דכתיב בעת. כך צריך לומר. ועיין ברבה סוף סדר בא ובבמדבר רבה פרשה י״א (סימן ג) ובחזית (שיר השירים רבה פרשה א) פסוק (יב) עד שהמלך במסיבו (סוף סימן ג):

נשיא לבני אפרים כו'. רומז דווקא אלו שאף שהם משבט אחד זכו להקריב שני נשיאים, גם קרבנו דחה שבת (במדבר רבה יד, סוף סימן א) ואף שהוא רק כמו חצי שבט שהרי גם לשמונה הקריב מנשה אחיו [משנת דרבי אליעזר]:

אלו שבעה ימי הנדה. כלומר תן חלק להקדוש ברוך הוא לקיים מצותו בשבעת ימי נדה, ובכן תתן לו ג״כ חלק ותתקיים מצותו במילה. והוא על דרך שאמרו חז״ל (ויקרא רבה יד, ז) אם תשמור שבעת ימי נדה תזכה שתוליד בן זכר ותמול אותו לשמונה. [יפה תואר בויקרא רבה פרשה י״ד]:

רבי אלעזר ברבי שמעון איתשיש כו'. איני יודע מה שייך מעשה זה פה לפסוק תן חלק לשבעה (אות אמת):

איתשיש כו'. נעשה תש וחלש ונתגלה זרועו. ראתה אותו אשתו ושחקה ובכתה. ואמרה אשרי לי. מה היה חלקי טוב בעולם הזה. אשרי שנדבקתי בגוף צדיק הזה. ואמרה אוי שזה הגוף צדיק יקבר באדמה. וכשמת אמר לה אני מת אבל לא ישלוט בי רמה, אלא תולעת אחת תנקר לעתיד אחורי אזני שזמן אחד הייתי נכנס ושמעתי קולו של אדם אחד מחרף. ואיתא בפ' השוכר את הפועלים ששמע מאחד שחרף ת״ח:

והות ספיקא כו'. היה ספוק וכח בידי לעשות בו דין ולא עשיתי. וכשמת נתנוהו במקום גוש חלב. והיה רבי שמעון אביו נראה בחלום לאנשי מרונאי ואומר להם עין ימין אחד שיש לי כלומר רבי אלעזר בני, ואין אתם נותנים אותו אצלי. והיו אנשי מרונאי הולכים למקום גוש חלב ורצו להביא את רבי אלעזר ואנשי גוש חלב יצאו ורדפו אחריהם במקלות ובחניתות:

ובמורניתא. פירוש בחניתות. והטעם מפורש בבבא מציעא פרק הפועלים (פד, ב) שכל זמן שהיה רבי אלעזר נתון שם לא בא חיה רעה בגבולם:

חד זמן קריב כו'. זמן אחד הגיע יום צום כפור. אמרו אנשי מרונאי הגיע השעה שנביא אותו:

עד דאינון בקיין. פירוש בעוד שאנשי גוש חלב טרודין בכבוד היום לא ירגישו בנו. בקיין פירוש טרודין וחפוזין:

אזלין כו'. הלכו ורצו להביאו. ויצאו שני נחשים של אור התחילו מהלכין לפניהם:

דאנן מייתינן. פירוש אמרו אנשי מרונאי הרי זו היא השעה שנביא אותו שהרי מן השמים מסייעין אותנו. וכיון שהגיעו למערה שהיה נתון בתוכה עמדו להם הנחשים מן הצד. אמרו מי יכנס ויביאנו, [ורצונם לומר שהיו שם ארונות מהרבה מתים, ולכן אמרו מי יכיר אותו ויביאנו] אמרה אשתו אני אכנס במערה ואביאנו לכם שיש לי בו סימן. נכנסה להביאו ומצאה אותו תולעת יושבת ונקרא מאחורי אזניו:

בעית מרים יתיה כו'. רצתה להרים אותו משם. שמעת בת קול אומרת הניחו לבעל חוב שיגבה את חובו הביאוהו ונתנוהו אצל אביו. מאותה שעה לא היה נגלה רבי שמעון לאנשי מרונאי:

מקרירות. משחירות, שרבי אלעזר היה מצער אותו כדאיתא בפרק הפועלים. ורבי היה אומר לאביו. ואביו אמר לו יפה והגון עליך שתסבול ממנו שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל. כשמת רבי אלעזר שלח רבי ותבע את אשתו של רבי אלעזר שתנשא לו:

ומה עבד כו'. ומה עשה רבי אלעזר שלא עשיתי כמוהו. אמרה לו כשישב ועסק בתורה היה עוסק כל צרכו ואחר כך אמר כל יסורים של ישראל יבואו עלי והמה באים. וכשהגיע השעה שיעסוק בתורה אמר כל אחד ואחד ילך לו למקומו. אמר לה רבי אף אני אעשה כן. קרא להם ליסורין שיבואו והיו באים ואחר כך רצה שילכו להם ולא הלכו. ויש אומרים שלש עשרה שנים מיום ליום היה חושש בשיניו. ועיין בבראשית רבה פרשה צ״ו (סימן ה) ופרשה ק' (סימן ב):

שלח ואמר לה ואמרה ליה שמעתי כו'. פירוש שלח ואמר לה איך שקיבל יסורין. אמרה שמעתי כו' שהרי מכל מקום אין מעשיך שוין לו:

וגם לשמונה ביום השמיני עצרת. כל זה מיותר [אות אמת ומתנות כהונה]: