עץ יוסף על קהלת רבה י:ח:א

שנקרא נחש. תרגום של נחש חויא:

בדרך ארץ. היינו כדרכה:

ויענה במשכב זכור. היינו שלא כדרכה. ועיין בבראשית רבה פרשה פ' סימן ד' שם נתבאר:

הוון טמירין. היו מתחבאין:

דפקע. ובירושלמי פרק ט' (ה"א) דשביעית גרס דחרובין:

על פילי. על פתח. ועיין בירושלמי הנזכר לעיל ובבראשית רבה פרשה ע״ט (סימן ו) ובאסתר רבה (ג, ז) ובשוחר טוב (יז):

שמע ברת קלא. פירוש שמע בת קול. ומהקדוש ברוך הוא היה הדבר כדי שיבין לאשורו לצאת משם [יפה תואר]:

דימוס ואתפשת. כגירסת הספר כן הוא באסתר רבה, אבל בבראשית רבה ובירושלמי הגירסא נהפכת:

אפילו ציפור מבלעדי שמיא לא יברח. שאפילו לצפרים פרטים השגחתו מיוחדת:

כל שכן נפש דבר נש. כל שכן נפש בן אדם. ולפיכך אלך לי אל מקומי ואם לא נגזר עלי מן שמים לא אמות, ואם נגזר חס ושלום לא יועיל בריחתי [מתנות כהונה]:

ניחות וניתסאי בהדין מוי דמוקד דטבריא. פירוש נלך ונתרפא (שהיה החול אוכל את בשרם בקעים בקעים כדאיתא בפרק במה מדליקין [שבת לג, ב]) באלו מים חמים של טבריא:

אמר צריכין אנו לעשות טובה כו'. שצריך אדם להחזיק טובה והנאה למקום שקבל משם הנאה (יפה מראה):

איתליס. ובאסתר רבה ובבראשית רבה גרס איטליס. ופירש המתנות כהונה חנויות:

עשה אתליס מכר בזול. פירוש גם רבי שמעון עשה אתליס (מתנות כהונה). ולפי זה מה שאמר אחר כך צריכין אנו מדכייא כו' היא טובה אחרת שעשה רבי שמעון בר יוחאי להם. אבל בבראשית רבה ובירושלמי ובפ״ב דשבת הנזכר לעיל איתא שאמרו שכשם שעשה יעקב הנאה להם שהיו עושין להם איטליס ומכרו בזול כך צריכין אנחנו לטהר טבריא. והני תיבות עשה אתליס מכר בזול ליתא שם אבל בבאסתר רבה איתא:

צריכין אנו מדכייא טבריא. שהיו מקומות שהיה בהם ספק טומאה שנאבד שם קבר והיה צער לכהנים לסבב את הדרך כדמפרש בפ״ב דשבת:

נסיב תורמסין ומקליק בשוקא. פירוש לקח תורמסין והשליך בשוקא:

טייף וסליק ליה. פירוש צף ועלה שהיה לוחש על התורמסין (רש"י). ובפ״ב דשבת פירש שהיה דרך נס והכי מפורש בפסיקתא (יפה מראה):

חמא יתיה חד כותאי כו'. פירוש ראה אותו חד כותאי אמר וכי לא אלך לשחוק וללעוג בזה הזקן מהיהודים:

נסיב חד מית כו'. לקח מת אחד וטמן בהשוק שטיהר רבי שמעון בר יוחאי:

בגריבה קרדימה. מיני שוקים הם ובבראשית רבה הגירסא נשתנית:

אזל ואמר ליה דכיתיה כו'. פירוש אזל אל רבי שמעון בר יוחאי ואמר לו טהרת שוק פלוני. אמר לו הן. ואמר לו אם אוציא לך משם מת אחד מה תאמר. אמר לו הוצא משם והראה לי. וגוד פירש המתנות כהונה בבראשית רבה פירוש הנזכר לעיל שגוד הוא לשון משיכה והוצאה. כלומר הוצא המת כאשר אמרת:

על דין דרביע. רצה לומר על מת המונח שיקום ועל הכותי שעומד על רגליו שימות:

על עילאי יחות. פירוש אותו כותי שהוא למעלה יחות וירד לארץ. תתאי פירוש אותו המת שמונח תחתון:

מינפק ליה. פירוש כשיצא לו רבי שמעון בר יוחאי:

דינקאי ספרא כו'. כך היה שמו. ואמר בדרך לעג בן יוחאי מטהר טבריה והרי מצאו אחריו מת. והכי גרסינן בבראשית רבה בהדיא:

אמר אם לא יבא עלי. אם לא אמת כמו שאני אומר יבא עלי כך וכך וגזם ולא אמר. והוא אם אין בידי כו'. או אפשר דהני תיבות אם לא מיותר. ורצה לומר שקפץ בשבועה ואמר יבא עלי כך וכך אם אין בידי כו':

עתידה להיות לאוכלי תרומה חוץ מזו ומזו. לא הימנוה יתיה. אמר ליה כו'. ובירושלמי גרס אם לא שמעתי שטבריה עתידה להיטהר. אפילו כן לא הימנין הוית, מיד נעשה גל של עצמות. ופירש בעל קרבן העדה אפילו כן לא היית מאמין ולגלגת, ונתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. ובבראשית רבה פרשה ע״ט גרס יבא עלי אם אין בידי הלכות כשערות ראשי על טבריה שהיא טהורה חוץ מזו ומזו. ואתה לא היית במנין עמנו שנטהרה:

פרצת גדרן כו'. ופירש האות אמת והמתנות כהונה חוץ מזו ומזו חוץ ממקום זה וזה, שמאלו אין לי תשובה ומסורת. וכן פירש המתנות כהונה גם כאן לא הימנו יתיה פירוש לא הייתי במנין. ולי אפשר שצריך לומר חוץ מזו ומזו לא נימנוה יתיה. פירוש חוץ ממקום זו וזו שלא היינו נמנין עליהם לטהרם:

לא כן תנינן רבי שמעון אומר כל הספיחין מותרין. כך צריך לומר, וכן הוא בירושלמי פרק קמא דברכות (ה"א). וכן הוא הגירסא במתניתין דשביעית. ולפי זה הספיחים שהיה מלקט זה שראה רבי שמעון בר יוחאי לא היו של כרוב. אבל בברייתא בפרק מקום שנהגו בבבלי ובבראשית רבה פרשה ע״ט גרסו כל הספיחים אסורים חוץ מספיחי כרוב. ולפי זה הספיחים שלקט האיש ההוא של כרוב היה. ולהבין המשנה והברייתא עיין בפירוש הרמב״ם ורבינו שמשון ובתוספות ריש פרק קמא דקדושין (יפה תואר):